שו״ת מהרי״ל · חלק קי״ד סימן א׳

בין גאולה לגאולה. ריוח והצלה לאהו' ר' אלחנן כ"ץ ההוא גבר' דקנה קיט"ל לעשות ממנה מפה. נראה דשפיר מצי למהדר ביה. דקיימא לן כרבנן דהזמנה לאו מילתא. ואמר מר אזמניה ולא צר ביה שרי למיצר בה זוזי. ואי משום דהוה נדור מעיקרא. הא אמרינן פ"ק דערכין ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא באתה לידי הגבאי מותר לשנותה. וכ"ת תשמישי קדושה שאני. הא פרישית לעיל דהזמנה לאו מילתא היא אפי' לתשמישי קדושה. ואפי' לקדושת הגוף כגון האורג בגד למת דחשיב ליה קדושת הגוף לאפקועי מידי שיעבוד דקנייה מיתנא פר' אלמנה לכ"ג. ולפי הנרא' מנורת בית הכנסת נמי תשמישי קדושה נינהו אלא דלא דמיא כתשמישי ס"ת: ומכל מקום נהי דמצי למהדרא ולשנותה מ"מ צריך לקיים נדרו ולפרוע ולקנות מעיל אחר וכתבת דהכי בעי למיעבד ופשיטא דסגי ליה בהכי. וככל דברי אלה מוכח בדברי מהר"ם במרדכי פרק השותפין ופרק בני העיר עי"ש. ואפי' לבך נוקפך שלא יקנה מעיל כ"כ יפה כמו קיט"ל זו. מ"מ עדיף טפי לפי שהוא חדש כדאית' באגודה פ' הקומץ רבה דאין לקנות מעילין שנשתמש בהן הדיוט לתשמיש קדושה ויליף ליה מדדרשינן מה מזבח שלא נשתמש בהן הדיוט אף עצים כו'. ואע"ג דנהוג עלמא לעשות מפה ופרוכת מבגדים ישנים. לאו מר בריה דרבנא חתים עליהו. וכששואלין אמינא להו לקנות חדשים. הלכך עדיף חדש טפי: