ועל האשה שמטמנת חמין בביתך ואין לכם עירוב. וקא שאל מר אם להתיר ע"י גוי להוליכה לביתה. והבאת ראיה ממים דקא שרי ר"ת לאדם דמטפס ועולה. אין זה ראיה כלל. דר"ת לא התיר אלא דיעבד וכן מצאתי להדיא אבל לכתחלה כבר פסק ר"י וכל רבוותא דאמירה לגוי שבות אפי' באיסור דרבנן אפילו לצורך מצוה כגון להביא ספר או ההפטרות דרך כרמלית. דוקא מצוה דדחיא שבת כגון מילה קשרי איסור דרבנן אמירה לגוי וכדפי' התוספת ויתר המחברים פ"ק דגיטין ופ' הדר ופ' מרובה. ובמקום שותי שכר יש נוהגין היתר להביא הגוי שכר בלא ערוב וסומכין שהגוי עצמו שותה ג"כ כמו שפחה שבבית ואפי' הכי יש נמנעים ויישר כחם. וכ"ש לפני ר"י דקאסר ההיא דמלוי מים גופא ודחה ההיא דר"ת ואע"ג שכתב בפרנס דכשהיו גוים משברים הקורות והלחיים לא היה מוחה מהר"מ שהיו הגוית מוליכות החמין מן התנור לבית בעליהן וכשהיו מביאות איתי מעצמן היה מתיירא לאכול עכ"ל. היינו משום דהוי כמו דיעבד אבל לכתחלה להתיר אמירה לגוי מנלן. אע"ג דקא שרי ראבי"ה אמירה לגוי לנגן בכלי שיר לשמחות חתן וכלה אין לדמות מצות זו לזו דאין שמחה כלל בלא כלי שיר ומעלת כבוד רבים היא ולאו מלתא דקביעותא כי האי עובדא דידך ואפילו באקראי אסור:
שו״ת מהרי״ל · חלק ק״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot uTeshuvot Maharil. Krakow, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.