שו״ת מהרי״ל · חלק ק״ז סימן ג׳

תשובה בימי חנוכה. שלום וברכה. יעשה ככה. לאהו' ידידי א"מ הר"ר יצחק יצ"ו. טל המטבע שנפסלה שכתב מר כיצד משלם. ומייתי מפלוגתא דרב ושמואל. מטיבות' דמר אין עניינה דומה לנדון זה כלל. דהתם מיירי שהתנה לשלם לו מטבע. או ע"י פרקמטי' כדפי' בפי' או ע"י הלואה כדפי' בסוף ימיו. או כדפי' ר"י ע"י סאה של חיטין והתנה כדאיתא שם בתוס'. אבל כשהלווהו סתמא לכל פירושין נותנין לו אותו מטבע שהלווהו כדאיתא שם בתו"ו אגודה. וטעמא כדפירש בתוספות דחשבו ליה כהוזל ואמרינן פ' הריבית הוזלו משלם לו חיטין ע"ש. ולהכי כתב באשר"י הא דמייתי מר דנותן לו מטבע שנפסל אפי' אינה יוצאה בשום מקום דאמלוה סתם קאי. ובפלוגתא דרב ושמואל רובא דרבוותא פסקו כשמואל לבר מרש"י. ולדידן חשיב אורחא להתם דבכל יום עוברי' ושבים ושכיחי ארחי ופרחי להתם ושכיחי נמי סוחרי' דאתאי להכא ואין מלכיות מקפידות. ואפילו התנה נותן לו ממה שהלווהו. וזולא דפי' ר"י דכתב אי הוה מחמת חריפותא לאו כלום היא כמו שפי' רבינו אבן. והא דהוזלו אסור לקבל חדשים היינו דהוזלו מחמת משקל. ושיעור דחומש היינו בדלא זיילי פירי אלא דקא שבח לענין נסכא. וטעמא דחומש כדמפרש הרא"ש דאם יבא להתיך לא יהא לו ריוח דאותו מותר אזל לאבוד על ידי התכה ויתר יציאות שצריך לזה הלכך לא מרויח מידי. ותשובת רש"י דמייתי מר והיא במרדכי אמלוה את חבירו על המטבע קאי. דהיינו דהתנה כדלעיל. אבל מלוה סתם כל אפי שוין שמשלם לו כמו שהלוהו ואפילו אינה יוצאות בשום מקום. כל שכן בהני מטבעות דיוצאות בכל מקום אלא דאינם שוין כמו החדשים. וכן פי' הרא"ש בתשובת בטור חשן. ובנדון זה דשכיח שיירתא אפילו בהתנה. ורובי דרבוותא כוותיה כדלעיל. ונהי דלדברי ראב"ן נותן לו חדשים כשהן שוין במשקלם. היינו משום דסבירא ליה כרב וכן מוכח לשונו. אבל בנדון זה כתב מר דאין שוין במשקלם וזיילי נמי פירי. ואף כי כתב רבינו תם דדינא דמלכותא דינא כדאיתא בתשובה שבמיימו'. לענ"ד נראה דהיינו היכא דתיקן המלך בפירוש על הפרעון כדפי' שם בתשובה אבל כי פסל המטבע יתבענה לדינא ומשלם מה שהלוהו ותו לא מידי: