תשובות הרא״ש · כלל צ״ט סימן ז׳ (ב׳)

תשובה מילתא דפשיטא היא שלא הפקיע זכות הבנות ולפסול שטרן מחמת שהניחו שמעון אחיהם דר בבית כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם דדווקא ליורש טענינן דיורש כרעיה דאבוה הוא והוא מוחזק בנכסים [והבא להוציא ממנו טענינן ליה כל מה דמצי למיטען כן לוקח נמי הוא מוחזק] וטענינן ליה אבל בעל חוב קיי"ל כרבא (פסחים ל’) מכאן ולהבא הוא גובה והוא בא להוציא ואינו יכול להוציא אלא בטענה ברורה ודאית ולא טענינן ליה וגם אין מחזיקין בנכסי אשת איש כאשר כתבת ואין לומר דהא דאין מחזיקין בנכסי אשת איש היינו משום דהיא סומכת על בעלה שאוכל הפירות וגם הוא יעשה מחאה לכל מי שיבא להחזיק בנכסיה אבל בנדון זה שנתן לה הקרקע על מנת שאין לבעלה רשות בו אם כן אין הבעל אוכל פירות כי עיקר תנאי זה לא הוצרך אלא שלא יאכל הבעל הפירות כי בלאו הכי לא היה זוכה הבעל בגוף דנכסי מלוג הן כל זמן שלא שמאתו בכתובתה ואם שמאתו בכתובתה אינו יכול למכור בלא האשה א"כ עיקר תנאי זה בשביל שלא יאכל הבעל הפירות וכיון שאינו אוכל הפירות לא סמכה עליה והיה לה למחות ומחזיקין בנכסיה הא ליתא דנהי דאינו אוכל הפירות מ"מ יש לו זכות בפירות שימכרם וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כמו נכסים שנפלו לה ממקום אחר הילכך כיון שיש לו זכות בהם שהוא אוכל פירי פירות וגם אם תמות יירשנה סמכה עליה ואינה מוחה ואין מחזיקין בנכסיה ואף על פי שלא הגיע השטר לידה לא גרעה בזה כחה כי כל שטרות שכותבין האידנא אינן שטרי קניה אלא לראיה בעלמא כי הקניה נגמרת על ידי הקנין הילכך אין צריך שיגיע השטר ליד הקונה הילכך נראה להעמיד הנכסים בחזקת הבנות על פי שטרן.