תשובות הרא״ש · כלל צ״ח סימן ד׳ (ב׳)

תשובה מה שנסתפקת אי מדמינן ליה לבית וישתמשו בו לפי השנים או לבית המרחץ דע שאין חילוק בין בית ובין מרתף ובית הבד אלא כל דבר שבעולם שהוא של שני שותפין ואין התשמיש נוחה להם להשתמש יחד כופין זה את זה לחלוק כדמוכח בריש בתרא (ג’) ואם יחלוק וראוי כל חלק וחלק לתשמישו הראשון חולקין [ואם לאו חולקין] אותו לזמנים וההיא דשני אחין (שם ב"ב י"ג) אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים ורחוץ במרחץ קח לך זתים ועשאם בבית הבד התם לא מיירי בחלוקה כי העני אינו תובע שיחלוק עמו לזמנים כי אין לו במה להשתמש בהם וגם לא מצי למימר עני לעשיר גוד והנח חלקי כיון דלא מצי למימר או איגוד ואקנה חלקך כדאיתא בפרק קמא דב"ב (י"ג) הילכך קמ"ל שמשתמש בו העשיר כיון שהעני אין לו להשתמש בו אבל אם היו שניהם עשירים ואין נוח להשתמש יחד פשיטא שחולקים לזמנים כדתנן (גיטין מ"א) גבי עבד של שני שותפין שעובד לזה יום אחד ולזה יום אחד אי לאו טעמא דביטול פריה ורביה וכן כל דבר שאינו ראוי ליחלק חולקין לזמנים ובנדון זה נראה מתוך טענותם שדרכו לקנות ענבים בימי הבציר ולדרכן בגת וכונסין היין במרתף למכרו כל השנה ואינם רוצים לקנות ולמכור בשותפות הילכך צריך לחלקם לזמנים ואין ראוי לחלק לפחות משנה כי הקונה יין בבציר לצורך כל השנה קונה ויעשו ב' גורלות אחד של שנה ואחד של שתי שנים ואותו שיש לו ב' חלקים ישתמש שתי שנים רצופים וכן אני פוסק בבית שיש לאחד שני חלקים ולאחד חלק אחד כשחולקים נוטל שני חלקיו אחד מצרא וכן עתה נמי נוטל שתי שנים רצופים.