תשובות הרא״ש · כלל צ׳ סימן א׳ (ב׳)

תשובה יראה לי שראובן ישבע שחזר לשמעון משכונו ויפטר ממה שהיה המשכון שוה יותר ממנה דלא אמרינן כיון דמעיקרא לא רצה ראובן להלות לשמעון בלא משכון חזקה לא החזיר לו משכונו עד שיפרע לו מעותיו מידי דהוה אההיא דריש בבא בתרא (ה’) אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמנו אינו נאמן ולואי שיפרע אדם בזמנו דשאני התם דאיכא למימר דלהכי קבע לו זמן משום דידע שלא יזדמנו לו מעות בזמנו או רצה לקנות סחורה ולהשתכר במעות וידע שעד אותו זמן לא יוכל להחזיר לו המעות תדע דהיינו טעמא שהרי המלוה לחברו בלא קביעת זמן אף על גב דסתם הלואה שלשים יום נאמן לומר פרעתי דכיון דלא קבע זמן אימור זוזי איתרמו ליה וכן בנדון זה המלוה לחברו נוטל משכון לזכרון דברים ומילתא דשכיחא היא שאומר הלוה למלוה החזר לי משכוני ואמכרנו או אלוה ממקום אחר ואפרע לך והמלוה סומך על דבריו ומחזיר לו משכונו הילכך אין לדמותו לחזקה דקביעות זמן וכשראובן תובע משמעון המנה ישבע שמעון שלא החזיר לו המשכון ושהיה שוה מנה אף על גב דשתי שבועות הללו מכחישות זו את זו מכל מקום כל אחד נשבע ליפטר מחברו ולא חיישינן לשבועת שוא מידי דהוה אחנוני על פנקסו ואף על גב שראובן מוחה בלוי שלא יפרע לשמעון מה שהוא חייב לו לא מיקרי ראובן בהכי מוחזק דלא משתעבד לוי לראובן מדר' נתן עד שיתברר בבית דין ששמעון חייב לו והרי הוא עומד וצוח שאינו חייב לו כלום ואדרבה הוא אומר שראובן חייב לו מה שהיה משכונו שוה יותר ממנה.