תשובות הרא״ש · כלל פ״ט סימן ח׳ (ח׳)

[יקבל החכם הנכבד את תשובתו על אשר שאלת יעקב שמת והניח שלשה בנים ראובן שמעון ולוי ולא היה לוי בעיר בשעת מיתת אביו ובא יהודה לראובן ושמעון ואמר להם בפני עדים אתם יודעים שיש לי ביד אביכם כך וכך תנהו לי והם הודו לדבריו ונתנו לו את אשר שאל לפני העדים ולאחר זמן בא לוי ותבע את יהודה להחזיר לו השליש שלקח מאחיו שהוא חלקו ויהודה השיב לאו בעל דברים דידי את שלא נתת לי כלום ולא קבלתי ממך כלום ואפילו דברים בעלמא לא דברתי עמך ונסתפקת אי יהודא שפיר טוען לאו בעל דברים דידי את ונשאת ונתת בדבר והבאת ההיא דשני אחים ושותפין כו' ואין ענינם לכאן כלל דהנהו מיירי בבית דין שנעשה הדבר על פי הדיינים אבל בנדון זה שלא תבעם יהודה לדין אלא דברים בעלמא דבר להם והודו לדבריו ונתנו לו ממון אביהם וגם יהודה תבע להם שהיה לו חוב אצל אביהם שלא כדין עשו ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד שמת יעקב היה הממון בחזקת ג' האחין ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבאו לדין עמו בשל חלקם היה הרשות בידם אבל בחלקו של לוי לאו כל כמינייהו ובגזל שלחו יד בממונו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה והא דתנן הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם מיירי לאחר יאוש ובאין הגזלה קיימת והכא בנדון זה אין כאן יאוש הילכך רצה גובה מיהודה ובעל דברים דידיה הוא מטעם שכתבתי ומה שהוספת לשאול אם עמד יהודה עם לוי לדין ואמר לו שקבלתי ממון זה מאחיך מחמת שהיה לי חוב אצל אביך כמו שאחיך יודעים ואתה אינך יודע לפי שלא היית בעיר וכיון שכן הוא הטל חרם בשם כל מי שתופס דבר משלך אינה טענה מה שטען יהודה וכיון שהודה שקבל הממון מראובן ושמעון בחוב שהיה לו על אביהם צריך יהודה לבא לדין עם לוי אם החוב עשוי בענין זה שיוכל להוציאו מיורשי יעקב בבית דין כדין גבה אותם מראובן ושמעון ואין לוי יכול להוציאו מיד יהודה כלום דאף אם היו המעות ביד לוי היה מוציאו מידו בכח השטר וחיזוק שיש לו על אביהם ואם היה החוב בענין זה שאין יהודה יכול להוציאו מיורשי יעקב בבית דין אלא שהודו ראובן ושמעון ופרעו מדעתם לא יפסיד לוי בהודאת אחיו ושלא כדין נתנו שליש החוב חלקו של לוי וכיון שהודה יהודה שקבל כל החוב שהיה אביהם חייב לו חייב יהודה להחזיר ללוי שליש הממון שנתנו לו ראובן ושמעון לפי שהם גזלו ממון אחיהם ונתנוהו ליהודה ויכול להוציאו לוי ממנו כיון שנמצא גזלה בידו ומה שכתבת אי מצי יהודה למימר ללוי מוחזק אני ואתה באת להוציא ממני בטענת ספק והמוציא מחברו עליו הראיה ונסתפקת אם נאמן במגו דהחזרתי לך לא שייך הכא למימר מגו כי הוא אומר שקבלן בחובו שהיה אביהם חייב לו ולמה יחזירם טענתו שהוא טוען לזכות בממון וחזרת הממון סותרים זה את זה לא שייך מגו אלא בשתי טענות שאיזה מהם שיטעון זוכה בממון שבידו אלא אותה טענה שהוא טוען כדי לזכות בממון שבידו אינה בריאה וטובה ולא היינו מאמינים לו בטענה שטוען לזכות בממון אלא ע"י מגו של טענה אחרת טובה ואמרינן מה לו לשקר ודאי גם טענה זו שטוען אמת היא דאם היה רוצה לשקר היה טוען טענה אחרת שנראית לעולם יותר שהיא אמת מזו הטענה שהוא טוען כגון הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעי ומהימן לומר שאכלו עד כדי דמיהם ואף על גב דלא שכיח במגו דלקוחין הן בידו וכן ההיא דנאמן לומר סיטראי נינהו במגו דלא היו דברים מעולם אף על גב דסטראי נינהו טענה גרועה היא דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה על פה וכן כל מגו שבגמרא בדרך זה אבל בנדון זה בטענתו הוא רוצה לזכות בחלק לוי והיאך נאמן במגו של טענה אחרת שיטעון שאין לו בחלק לוי כלום] (כפול לעיל כלל ע"ט סי' ח').