תשובות הרא״ש · כלל פ״ט סימן ח׳ (י״ב)

[יפה כוונתם אתם הדיינים לפתוח תחלה בדין זה שישבע יהודה שבועת היסת שראובן זה שפרע אותו היה שותף עמו במעות הללו ושהתנה עמו ליתן לו חלק מן הריוח כי בשבועה זו יסתלק יהודה מתביעת לוי ומשאר ריבית כמו שכתבתם אבל הריוח שקבל יהודה מראובן היה באיסור קבלו מקצתו הוא ריבית דאורייתא ויוצא בדיינים מקצתו הוא ריבית דרבנן כי בטענת יהודה כתבתם שלא היה רצה (ליתן) מעות ליעקב לקנות גבינות בעת ההיא כי כבר עבר זמן הגבינות הטובות והשיבו יעקב שכבר היה לו גבינות קנויות מזמן הטוב ויחשוב לו אותם הגבינות כמו שקנה אותם ויהיה ליהודה חלק בריוח של כל הגבינות וזו היא ריבית דאורייתא דהא אוזיל גביה ונתן לו הגבינות בשעת היוקר כשעת הזול כדי שילוה לו מעות ומה שהרויח יהודה באותה הזול ריבית קצוצה היתה וכל הריוח שהרויח אח"כ הוא ריבית דרבנן כיון שלא נכתב בשטר שנתנו המעות לעיסקא אלא שטר חוב גמור והוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דיהודה בטוח ממעותיו כיון שהשטר בידו ואפי' התנה בעל פה שיחלקו הריוח וההפסד מ"מ כיון שלא נכתב התנאי בשטר ויוכל יהודה לגבות כל הממון בשטרו אף אם יפסיד כלו אסור לו ליקח מן הריוח כלום דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דברים שבעל פה כדאמרינן בפ' איזהו נשך (ס"ח) אמר רבא לית הלכתא כטרשא פפונאי ולא כשטרי מחוזנאי דזקפו ריוח אקרנא וכתבו בשטרא דמי יימר דהוי ריוח אמר ליה מר בר אמימר אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה ואמרו ליה לא הוה ריוח מהימן להו אמר ליה תינח כל זמן דאיתא בחיים אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי מאי וכו' אלמא אף על פי שהסוחרים היו מכירים בעניינו וכשהיו אומרים לו שלא היה ריוח כל כך היה מאמין להם או היה מתנה עמהם בעל פה כי דבר ברור היה שלא נטל מהם יותר ממה שהרויח אפילו הכי היה אסור כיון שאין התנאי שבעל פה מועיל אחר מותו דבתר שטרא אזלינן והכי נמי כיון שיוכל לגבות כל החוב בשטרו אף על פי שהתנה בעל פה לחלוק ההפסד בתר שטרא אזלינן ואסור לחלוק בריוח אבל ריבית דרבנן הוי כך הדין אחר שישבע יהודה ואם אינו רוצה לישבע שבועה זו אז חוזר הדין בין לוי ובין יהודה ולא מצי למימר יהודה ללוי לאו בעל דברים דידי את דכיון שתבע יהודה משמעון וראובן חוב שהיה חייב (להם) (לו) אביהם ופרעו לו ממון אביהם ולא רצו לדון עמו אלא הודו לדבריו ופרעו לו כל החוב ממון אביהם שלא כדין עשו ראובן ושמעון ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד אחר מיתת אביהם זכו השלשה אחים בירושת אביהם ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבאו לדין בשל חלקם הרשות בידם אבל בחלק לוי לאו כל כמינייהו ושלחו יד בממונו וגזלוהו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלה רצה מזה גובה רצה מזה גובה כך הוא שורת הדין לפי הטענה שכתבתי ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל].