תשובות הרא״ש · כלל פ״ח סימן ז׳ (ב׳)

תשובה נ"ל שהדין עם שמעון מאחר שנכתב כל המנה בשטר חוב ולא פירש בו דין עיסקא נמצא שכל האחריות היה על שמעון ואסור לו לראובן שיקח שום ריוח כדאמרינן באיזהו נשך (ס"ח) בני רב עיליש נפק עליהו ההוא שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגרא ובהפסד אתו לקמיה דרבא פירוש באו לפני רבא לדין אם היו חייבין ליתן לו מן הריוח שהרויח אביהם כיון שהעיסקא היתה שלא כדת כדתנן (שם) אין מושיבין חנוני למחצית שכר אמר רבא רב עיליש גברא רבה הוה ולא הוה ספי איסורא לאינשי דילמא הכי כתביה אי פלגא באגרא תרי תילתי בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר ומשום דגברא רבה הוה תלינן לפרש לשון השטר שבהיתר היה וחייבים אתם ליתן לו מן הריוח שהרויח אביכם אבל אם לא היינו יכולין לפרש לשון השטר שהיה בהיתר לא היו נותנין לו מן הריוח כלום ובנדון זה שכתבו הממון בשטר חוב וכל האחריות על שמעון לא יטול ראובן מן הריוח כלום אעפ"י שהתנו ביניהם שיחלוקו ביניהם הריוח וההפסד מ"מ כיון שלא נכתב התנאי בשטר ויכול ראובן לגבות כל הממון בשטרו אף אם יפסיד כולו אסור לו ליקח מן הריוח כלום דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דברים שבעל פה כדאמרינן בפרק איזהו נשך (ס"ח) אמר רבא לית הלכתא כטרשי פפונאי ולא כשטרי דמחוזנאי ולא כחכירי דנרשאי לא כטרשי דפפונאי כטרשי דרב פפא ולא כשטרי דמחוזנאי דזקפי רוחא אקרנא וכתבי בשטר דמי יימר דהוה רווחא אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי הוו אתו לקמיה ואמרי ליה לא הוה רווחא מהימן להו אמר ליה הא תינח כל זמן דאיתיה בחיים אי שכיב ונפיל שטרא קמי יתמי אלמא אף על פי שהיו הסוחרים מכירים בענינו וכשהיו אומרים לו שלא היה ריוח כ"כ היה מנכה להם או היה מתנה עמהם בעל פה אפי' הכי היה אסור כיון שאין התנאי שבעל פה מועיל אחרי מותו שלא כדת הוא ואסור ליקח מן הריוח דבתר שטרא אזלינן.