תשובות הרא״ש · כלל פ״ז סימן ה׳ (ב׳)

תשובה שטר חוב שיש בו נאמנות אף אם נפרע מקצתו ונפגם מפני זה לא הפסיד הנאמנות שלו והא דתנן הפוגם את שטרו לא יפרע אלא בשבועה היינו שטר שאין בו נאמנות אבל שטר שיש בו נאמנות אין פגימתו מבטלת הנאמנות ומה שנהגו לכתוב ביני שיטי לשון הלואה [וכוונו שלא יהא כפוגם שטרו] לא היו צריכין אלא לרוחא דמילתא עושין כן ועוד אני אומר דאפילו בשטר שאין בו נאמנות אם הפרעון כתוב ביני שיטי אין זה נקרא פוגם שטרו דדוקא כשפוגם את שטרו בעל פה ואין הפרעון כתוב בשטר הוא נקרא פוגם את שטרו כדתנן בכתובות פרק הכותב (פ"ז) הפוגמת את כתובתה כיצד היתה כתובתה אלף ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה והיינו פרעון בעל פה דהורע כח בעל השטר דאמרינן כמו שהאמינו ופרע לו מקצת בעל פה והניח השטר אצלו ולא זכר לכתוב הפרעון ביני שיטי גם אפשר שפרע לו הכל לכך הטילו חכמים שבועה על המלוה אבל אם נכתב הפרעון בשטר ביני שיטי אין זה נקרא פוגם שטרו כי אינו תובע אלא מנה שכתוב בשטר וכי היכי שהלוה כתב פרעונו בשטר אנן סהדי אם פרע לו יותר היה כותבו בשטר וראיה מהא דאמרינן בפרק הכותב (כתובות פ"ז) איבעיא להו פוגמת כתובתה בעדים מהו מי אמרינן אי איתא דפרעה בעדים הוה פרע לה או דילמא איתרמויי איתרמי ליה ועד כאן לא מיבעיא ליה אלא פוגמת בעדים דאמרינן בפרעון הראשון נזדמנו לו עדים ובפרעון שני לא מצא עדים ופרע בלא עדים אבל לכתוב ביני שיטי זהו בידו לעשות ואף אם אין הלוה והמלוה יודעים לכתוב בקל ימצאו מי שיכתוב הפרעון ביני שיטי ולא שייך הכא למימר איתרמויי אתרמי הילכך דבר פשוט הוא דאמרינן אי איתא דפרעיה ביני שיטי הוה כתיב ליה הילכך לא מיקרי פוגם שטרו.