תשובות הרא״ש · כלל פ״א סימן א׳ (ד׳)

תשובה יראה לי כיון שנתן ראובן הבית לשמעון בנו במתנה מעכשיו ואם ימות או ישא לוי אחיו בחיי אביו ונתן שמעון אותו זכות שהיה לו באותו בית ללוי זכה לוי בכל אותו זכות שהיה לשמעון אחיו בבית וכשנשא לוי בחיי אביו אחרי מות שמעון אחיו ישאר בידו חצי הבית שהיה שמעון זוכה כי אם היה קיים גם הוא יזכה בו מכח המתנה שנתן לו אחיו כי (לא) היה לו בו כח ליתנו לו כיון שנתנו לו אביו מעכשיו [ואחר נישואין או מיתת אחיו הוי מעכשיו] מוחזק בידו ליתנו לו כדאמרינן ביש נוחלין (קכ"ה) גבי ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי הויא ליה ברתא דהות נסיבא שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבא סבתא אתא בעל וקא תבע אמר ר"ה לירתאי ואפילו לירתי ירתאי ורב ענן אמר לירתאי ולא לירתי ירתאי שלחו מתם הלכתא כותיה דרב ענן ולא מטעמיה הלכתא כותיה [דבעל לא ירית ולאו מטעמיה] דאלו רב ענן סבר דאלו הו"ל ברא לברתא לא הוה ירית ולא היא אי ברא ירית אלא בעל מאי טעמא לא ירית משום דהו"ל ראוי ובעל אינו נוטל בראוי כבמוחזק א"ר אלעזר דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי אלמא כיון דסבר רב הונא דאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי חשבינן לה לברתא כאלו מעכשיו היא מוחזקת בנכסים ובעל יורשה אף על פי שמתה בחיי סבתא ולא באו הנכסים ליד הבת בחיי סבתא משום דאמרינן אחר מיתת הסבתא חשבינן להני נכסי כאלו היו ביד הבת בשעה שמתה והורישתו לבעלה כיון דאחריך כאומר מעכשיו דמי וכן בנדון זה כיון שכתב לו [אביו] מעכשיו עכשיו שנשא לוי חשבינן להו לנכסי כאלו היו מיד (בחיי) ביד שמעון בשעה שנתנו ללוי וכי תימא לא דמי לההיא עובדא דסבתא דהתם בודאי סוף הנכסים לבא ליד הבת או ליד יורשיה כיון דסבר רב הונא דאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי א"כ אין הסבתא יכולה למכור כדאיתא התם אמר רבא ומסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדם סבתא וזבנה זבינה זביני משום דקיי"ל כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון משום דקיי"ל דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי הילכך יכול הראשון למכור מכלל דרב הונא דאמר דאחריך כאומר מעכשיו דמי אין הסבתא יכולה למכור וסוף הנכסים בודאי לבא ליד הבת או ליד יורשיה הילכך חשבינן לה מוחזקת מעכשיו אבל הכא בנדון זה אין סוף הנכסים בודאי לבא ליד שמעון דשמא לא ישא ולא ימות לוי בחיי אביו וישארו הנכסים ברשותו מכל מקום כיון שאירע כך שנשא בחיי אביו הרי נתקיימה המתנה למפרע ביד שמעון והוברר הדבר שהיה לו כח ליתן וכן לגבי דידיה עדיפא כח המתנה דאם לא ישא בחיי אביו אינו צריך למתנתו כי אז הוא שלו מכח מתנת אביו ואם ישא הרי באו הנכסים לידו למפרע הילכך ממה נפשך זכה בנכסים הללו ולא יטעה אדם במה שהבאתי ראיה מרב הונא אף על גב דלאו הלכתא כותיה דנהי דלית הלכתא כותיה במאי דסבירא ליה דאחריך (לאו) כאומר מעכשיו דמי מכל מקום בהך סברא דקאמר דכיון דאחריך כאומר מעכשיו דמי דמטעם זה חשבינן לברתא מוחזקת ליכא מאן דפליג עליה וכן מוכח לישנא דגמרא דקאמר מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני משמע מהאי טעמא שיכולה למכור (דהיינו) [דאלו] משום שהיינו אומרים דאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי (או) [אז] לא מסתבר טעמייהו אלמא הכל מודים באומר מעכשיו הוי מוחזקת משעת המתנה אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.