תשובות הרא״ש · כלל פ״א סימן א׳ (ב׳)

תשובה יראה שנתן להם בתנאי בעל מנת שלא ימכרו עד שיהא הקטן בן עשרים שנה זה שביטל התנאי נתבטלו מתנותיו כדאיתא בפרק יש נוחלין (קל"ז) אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא בו לא החזירו לא יצא בו אלמא כיון דלא קיים תנאיה בטלה המתנה מעיקרא ועוד דגרסינן התם אמר רבא אמר רב נחמן שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי הקדישו והחזירו הרי זה מוקדש ומוחזר ומסיק התם אמר רב אשי נחזי אנן אם אמר על מנת שתחזירהו הא אהדריה אם אמר על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי לי קאמר פי' ואינו מוקדש דכיון דלא נתקיים התנאי לא נתקיימה המתנה ולא היה בידו כח להקדיש והלכתא כרב נחמן בדיני וכרב [אשי] דהוא בתראה ועוד קיי"ל כרבי דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואי נתקיים התנאי המתנה קיימת משעת נתינה ואי לא נתקיים התנאי המתנה בטלה מעיקרא דגרסינן בפרקא קמא דקידושין (ח’) אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה במנה ויהיב דינר כמאן דאמר על מנת דמי ואמר רב הונא אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ופסיק התם הלכתא כר' אלעזר וכן בגטין פרק מי שאחזו (ע"ד) הרי זה גיטך על מנת שתתני מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן ופליגי בגמ' רב הונא אמר והיא תתן רב יהודה אמר לכשתתן מאי בינייהו איכא בינייהו שנקרע הגט או שנאבד לרב הונא דאמר והיא תתן אינה צריכה ממנו גט שני לרב יהודה דאמר לכשתתן צריכה ממנו גט שני ופסק רי"ף הלכתא כרב הונא משום דקיי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וא"כ בנדון זה אותו שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקרו ונשארה מתנתו ביד אביו ואחרי מות אביו יירשוה הוא ואחיו הקטן ומתנת הקטן קיימת כי לא ביטל תנאו וגם זכה בחצי מתנת אחיו ואין לומר כיון שהגדול ראוי לירש לא יועיל שום תנאי להוציא הנחלה מידו כדאיתא בפרק יש נוחלין (קל"ג) אלא אמר רבא כדשלח רב אחא בר רב עויא לדברי רבי יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני אם היה ראשון ראוי ליורשו אין לשני בהם כלום לפי שאין זה לשון מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק אמר ליה רבא לרב נחמן והא איפסיקא אמר ליה איהו סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר ירושה אין לה הפסק לא דמי דהתם המוריש הוציא הנחלה מתחת ידו בלא שום תנאי ולא שייר בה לעצמו כלום אלא שצוה שאחרי מות היורש תשוב הנחלה לאחר וכסבור לומר ירושה יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק אבל בנדון זה שייר הנותן לעצמו דכיון שהטיל התנאי במתנתו ולא נתקיים התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא ולא יצאה המתנה מרשות אביהם מעולם הילכך השני אחים יירשו כאחד מתנת הגדול אמנם צריך לדקדק בלשון התנאים אם נעשה התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן ואף על פי שפסק רי"ף בפרק מי שאחזו (ע"ו) גבי מחלוקת רבי מאיר ורבנן הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניק אם לא תניק וחכמים אומרים אם נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לא נתקיים התנאי אינו גט והלכתא כרבנן אף על גב דקיי"ל דבעינן תנאי כפול הני מילי באם תשמשי אם לא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו בני גד ובני ראובן ואם לא יעברו וכדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אבל בעל מנת לא דקיי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי הרי נחלקו עליו [על הרי"ף] רבינו תם ורבינו יצחק בעל התוספות וראיותיהם נכונים ונבונים למבין שהרי עיקר מחלוקת רבי מאיר ורבי חנינא בן גמליאל בתנאי כפול בקדושין בפרק האומר (ס"א) הוא בעל מנת ובהא פסקינן כר"מ ועוד ראיה מדקבע רב אשי הא דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אמתניתין דעל מנת שתתני מאתים זוז ולא סדרו אמתניתין דהרי זה גיטך אם מתי אלמא בעל מנת נמי בעינן תנאי כפול והא דנקט שמואל אם מתי משום דלא שייכא תקנה זו אלא בגט שכיב מרע ועוד שהרי נחלקו רבי מאיר וחכמים בתנאי כפול בעל מנת שתשמשי את אבא ותניקי את בני בפרק מי שאחזו (ע"ו) וכל תנאי יליף רבי מאיר מתנאי בני גד ובני ראובן דאם יעברו ולא אפליג בין על מנת לאם ומה שתלה רי"ף בטעם דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אינה ראיה כלל לכאן דאף רבי מאיר מצי למיסבר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואם נתקיים התנאי הוי גט למפרע ונפקא מינה אם נקרע הגט או נאבד ומכל מקום תנאי כפול בעינן וגם ר"ם (ס"א רבינו שמואל) כתב בפ' יש נוחלין (קל"ז) דבממונא לא בעינן תנאי כפול משום דאף בתר אומדנא אזלינן בממונא כרבי שמעון בן שזורי וכ"ש דלא בעינן תנאי כפול ונחלק על ר"ת ורבי יצחק ומה שהביא ראיה מאומדנא אינה ראיה דהתם אפילו גילוי דעתא לא בעינן אלא אזלינן אחר דברים שבלב כיון דאיכא אומדנא דמוכח כגון שטר מברחת ובידוע שאם בנו קיים ומתנת שכיב מרע בכולה וזבין ולא איצטריך ליה זוזי וכיוצא בהם ושלשה חילוקין יש בדבר כל כי האי גונא דאפי' לא התנה אנן סהדי דדעתו לכך אפי' גלוי דעת לא בעינן ויש מקומות דבעי גילוי דעת כההיא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל ואם לא גלה דעתו אמרינן דברים שבלב אינן דברים ומיהו בגילוי דעת סגי ולא בעינן תנאי (כפול) כיון דמעשיו מוכיחים על מחשבתו דאין דרך בני אדם למכור כל נכסיו אבל היכא דליכא אומדנא דמוכח וגם אין הוכחה במעשיו בעינן תנאי כפול וה"ר שמשון הזקן כתב דלא בעי ר' מאיר תנאי כפול אלא בעריות כגון קידושין וגירושין והביא ראיה מירושלמי דקידושין פרק האומר אמר ר' יוסי בר אבין בכל אתר אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן והכא לית ליה אמר רבי מתנה חומר הוא בעריות ור"ת הקשה דהא בפרק ג' דקידושין (ס"א) ופ"ק דנדרים (י"א) גבי לחולין לא אוכל לך ובפרק שבועת העדות (ל"ו) שמעינן ליה לרבי מאיר דבעי תנאי כפול ופירש ר"ת דלאו משום חומרא דעריות קאמר והוא הדין לכל דבר ולא אתא לאפוקי אלא שתויי יין ופרועי ראש דאית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן כדמפרש בשילהי שבועת העדות (ל"ו) ור"י הקשה [מאי] חומר הוא בעריות הא גבי גיטין הוי כפילות קולא דאי לא כפליה לתנאיה אף על פי שלא נתקיים התנאי הוי גט ומצא ר"י בירושלמי שכתוב בהן והכא אית ליה והוגה בהן לית ליה ואומר כי טעות היה בירושלמי או ברישא או בסיפא והגיהו בסיפא לית ליה ופירש שהגיהו בטעות בסיפא וברישא יש להגיה והכי גרסינן בכל אתר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן והכא אית ליה ומשני חומר הוא בעריות פי' חומר הוא בעריות דבעלמא היכא דלא כפליה לתנאיה התנאי בטל לגמרי והמעשה קיים ובקידושין ובגירושין אינן בטלים לגמרי אלא חלין מספק ובענין קאמר התם לעיל תמן תנינן מתנה אדם על עירובו (בני עירו) [כיני עירוביו] אמר ר"א מאן תנא אם באו אם לא באו ר' מאיר היא מאן ר' מאיר חבריא אומרים רבי מאיר דקידושין דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת לא ירדו גשמים אינה מקודשת [ר' מאיר אומר בין שירדו גשמים בין שלא ירדו גשמים מקודשת עד שיכפול תנאו] ר' יוסי אומר רבי מאיר דעירובין היא דתנינן תמן אם ספק רבי מאיר אומר הרי זה חמר גמל אמר רבי יוסי לא אמר רבי מאיר אלא לחומרא אמר רבי מנא ויאות בעירובו אינו שלו שלא (זכה) [קנה] לו עירובו כבני עירו אינו שלו שנתן דעתו לעקור רגליו מן העיר והכא לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנאו וכן כתב בעל העטור בשם הגאונים דאף בממון בעינן תנאי כפול הלכך יש לדקדק בשטר זה אם כתוב בו תנאי כפול או כתב בסוף השטר וקנינא מיניה כחומר כל תנאין וקנינין העשויין כתיקון חכמים כמו שרגילין לכתוב בארצנו בכל שטר שיש בו תנאי הרי התנאי קיים והמעשה בטל כיון שעבר על תנאו ומכרה (וחזר) חזרה המתנה אצל אביהם וירשו שני אחים ואם לא נכפל התנאי התנאי בטל והמעשה קיים ותשאר מתנתו בידו ואף על פי שכתוב בשטר על מנת שלא יוכל אחד מהם למכור ואין בו כתוב על מנת שלא ימכור האי על מנת שלא יוכל למכור כמו על מנת שלא ימכור הוא מידי דהוה אלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכן לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דעל כרחן אתה צריך לפרש על מנת שלא ימכור ואם ימכור תהא המתנה בטלה ואינך יכול לפרש על מנת שלא יוכל למכור ואם ימכור תהא המכר והמתנה קיימת דדבר זה אין כח בידו להתנות דאם המתנה קיימת יעשה בה מה שירצה ושלום כנפש אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.