תשובה הוו יודעין שכל תנאי שבממון תנאו קיים כי כל מה שאדם מקבל עליו ועל ממונו צריך לקיים לולי אם מנהג בעיר לבטל מה שכתוב בשטר כי בכאן אני רואה בכל השטרות שכותבין בהן לירד לנכסיו ולמכור בלא שומא והכרזה אעפ"כ נוהגין שמורידין אותן בשומא והכרזה ואני אומר השומא ששמין בית דין נכסי הלוה למלוה יש לשום כמו שיכול המלוה למכרם מיד לפי הזול (והעני) [והקונה] המצוי ושלא יהיה שום דיחוי בדמיו דאם לא כן נעלת דלת בפני לוין ואפילו בשומת הקדש אמרינן אין להקדש אלא מקומו ושעתו וזו היא שומא והכרזה האמורים בתלמוד דבית דין שמין את הנכסים כמה שהן שוין לימכר מיד שהדבר ברור שימצא הלוה קונה באלו המעות והכרזה היא בשביל שמא ימצא אדם שיוסיף על שומא זו ואם החוב הוא קטן ומגיע למלוה חומש או שתות של הבית אין שמין את הבית כלו כאחד אם הוא שוה חמש מאות והחוב הוא מאה שיתנו לו חומש הבית בחובו אלא שמין כמה שיוכלו למכור מזה הבית בשביל מאה זהובים ויתנו למלוה כללו של דבר אין לשום למלוה בחובו אלא דבר שיוכל למכרו מיד ולגבות בחובו דאם הוזלו הקרקעות פסידא דלוה שהוזלו קרקעותיו והמלוה לא הפסיד כלום והרבה חשו חכמים לנעילת דלת בפני לוין וכשיש להלוה מעות צריך ליתן לו מעות ולא שוה כסף ואם אין לו מעות ויש לו מטלטלין צריך ליתן לו מטלטלין ואם אין לו כל והוצרך המלוה לגבות קרקע יגבוהו בית דין קרקע שיהיה כמטלטלין או מעות ואין לחוש כלל להפסד הלוה נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
תשובות הרא״ש · כלל פ׳ סימן ח׳ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
