תשובות הרא״ש · כלל ח׳ סימן ב׳

נשאלתי על ראובן שנשבע שלא למכור משלו כלום לפרוע לשמעון מה שחייב לו ושוב נשבע לשמעון שיפרע לו עד זמן פלוני מה שחייב לו ועתה הגיע הזמן טוען ראובן מעות אין לי לפרוע לך וכבר נשבעתי שלא אמכור משלי כלום כדי לפרוע לך הרי שתי שבועות הללו מכחישות זו את זו שהרי כשנשבע שבועה שניה שיפרע לו עד זמן פלוני היה בכלל שבועה זו שימכור משלו כדי לפרוע לו כי בכך הוא מחויב מן הדין והוא נשבע כבר שלא למכור ודמי להא דתנן בפ"ג דשבועות (כ"ט) שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אכלה עובר על שבועת שוא לא אכלה עובר על שבועת ביטוי ומוטב שיעבור על שבועת ביטוי בשב ואל תעשה משיאכלנה בקום עבור על שבועת שוא כך בנדון זה לא ימכור כדי לקיים שבועתו ראשונה ונמצאת השניה שבועת שוא וחייב עליה מכת מרדות ואם מתוך המלקות יתחרט וימצא פתח לשבועתו ראשונה יתירוה לו וימכור ויפרע ויקיים שבועה ב' ואין זה פותחין בנולד כי הדבר ידוע הנשבע שמכין אותו מכת מרדות ודין זה אם קדמה שבועה ראשונה לחוב שמעון כגון שנשבע בסתם שלא ימכור משלו בשביל שום חוב שיתחייב אבל אם קדם חוב שמעון לשבועת ראובן לא חלה השבועה כלל דהוה ליה נשבע לבטל את המצוה דמושבע ועומד מהר סיני הוא למכור את שלו ולפרוע חובו דפריעת בעל חוב מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו אם אינו רוצה לפרוע והנראה לי כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.