תשובות הרא״ש · כלל ע״ז סימן ד׳ (ט׳)

תשובה יקבל החכם רבי יעקב אלפסי את תשובתו על אשר שאלת שרגילין בארץ הזאת להוציא שטרות שעברו עליהם ששים ושבעים שנה ובית דין מגבין בהם אותם ואין חוששין לשמטת כספים מאי הרגלים הוי יודע שתמהתי על זה מיום באתי לארץ הזאת וצוחתי כי כרוכיא וליכא דמשגח בי ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת ואי אפשר לשנות מנהגן ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין הולכין אחריו כל זמן שאין טעם למנהג ואמרו לי כי הרבה יפוי לשונות רגילין לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטת ודקדקתי בשטרותיהם ולא מצאתי תנאי ויפוי לשון שיורה על דרך זה כי חכמים דקדקו בזה ואמרו על מנת שלא תשמיטנו שביעית אין תנאי זה מועיל דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דאי אפשר לו להתנות שלא תהא שביעית משמטת והתורה אמרה שתשמט שביעית דכתיב שמוט כל בעל משה ידו וכו' אלא אם כן אמר שלא תשמיטנו בשביעית דתנאי זה אגברא קאי ומועיל ותנאי זה (ותנאי) לא מצאתי מפורש בשטרות ומה שכתבת שכתוב בשטרותיהם שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל בין בדברים דתיים בין בדברים שאינם דתיים אם הוא מתנה לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי הוא מתנה לעבור על מה שכתוב בתורה ואפשר שסמכו מתחלה על זה שרוצים לומר שיש בכלל תנאי זה על מנת שלא תשמיטנו בשביעית דהיינו נמי מתנה על מה שכתוב בתורה אלא דקיי"ל כר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים והיינו בדרכים שאינם דתיים שהוא מתנה שיגבה חובו בדבר שאינה דת דהיינו כשעברה עליו שביעית ובדבר שבממון תנאו קיים אלא שאין לבי מסכים יפה לדבר זה כיון שאין מפורש שלא תשמיטנה בשביעית הילכך מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא מניחם לדון כמנהגם ומה שכתבת אם יש לקבל דברי מי שאומר פרוזבול היה לי ואבד אמת הוא שכתבו רבותי ז"ל שהאומר פרוזבול היה לי ואבד שהוא נאמן בלא שבועה משום דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ואני לא סמכתי מעולם על זה משום דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול [וגם אין איסור שביעית לשמוט כספים ידוע להמון העם ולא מחזקו ליה באיסור להיות חרד בדבר ולכתוב פרוזבול] וכשהיה בא אחד לפני והיה טוען פרוזבול היה לי ואבד הייתי שואל לו מהו פרוזבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהיה נתפס בשקרו ומעולם לא זכה אדם בפני באשכנז בטענה זו דדל מהכא טענת שביעית מיום באי הנה קראתי תגר על אלו השטרות הישנים שמוציאים בארץ הזאת כי אני חושש להם לרמאות דלמה ישהה אדם שטרו ימים רבים כאלה ואולי פרוע הוא או שטר אמנה או הברחה וכשבאין לפני אני חוקר ודורש על השהייה אם יאמר התובע סברא ואמתלא על השהייה שהיא מקובלת לי אני משתדל לדונו ואם לאו אני אומר איני פוסל שטרך ואיני משתדל לדונו כי נראה לי דין מרומה והדיין מוזהר שלא לדון דין מרומה כדאיתא בשבועות (ל’) לך בני אצל דיין אחר.