ילמדנו רבינו במקומנו בכאן בקרטבא רגילין להוציא שטרי חובות זה על זה אפילו מזמן לזמן אפילו מזמן רחוק יותר על שני שמטה ולא היו מרגישין בדבר לא הלוה ולא המלוה וכן הדיין לא היה חושש ובשטרות עצמן אין כתוב בהם מענין השמטה כלום לא שישמיט ולא שלא ישמיט אלא שכתוב בשטר שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל בין בדברים הדתיים בין בדברים שאינם דתיים ויתכן שסמכו על זה כאלו היה כתוב בשטר על מנת שלא תשמיטנו שביעית ומקרוב עתה נתחדש בכאן דבר אחר שהוציאו יורשין על יורשין ועל לקוחות שטרות ישנים מהם של שבעים שנה ומהם מחמשים שנה ארוכים ונתקשה לי הדבר הרבה מאד להוריד לנכסי לקוחות או לנכסי יורשין בשטרות אלו לפי שמצאתי לגדולי המורים האחרונים סברא שהיא כנגד זה הענין.
תשובות הרא״ש · כלל ע״ז סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
