תשובות הרא״ש · כלל ע״ה סימן ב׳ (ג׳)

ומה שנסתפקת אם השטרות הם של יורשין או של הפקר דכיון שלא נתן להם אלא ה' דינרים סילקן מכל שאר הנכסים והרי הן הפקר וכל הקודם בהם זכה הא מילתא דפשיטא היא שלא היה בדעתו להפקירן שלא סילק היורשים מהן אלא אדעתא שתקנה האשה ואם לא קנאתם נשארו בחזקתן וזכו בהן יורשים ודמי לההיא דהגוזל בתרא (קי"ו) רב ספרא הוה אזיל בההיא שיירתא לווינהו אריא כל אורתא הוו שדו ליה חמרא דחד מינייהו ההוא אורתא דמטא גבי רב ספרא שדייה לחמריה ולא אתא אריא קדם רב ספרא למחר וזכה ביה בחמרא ומסיק התם דלא הוה צריך למזכי ביה דאדעתא דאריא אפקריה ולא אדעתא דכולי עלמא ולא דמי לההיא דאמרינן בפרק בתרא דכריתות (כ"ד) הנותן מתנה לחברו ואמר הלה אי אפשי בה כל הקודם זכה ולא אמרינן אדעתא דהכי שלח לו שיקבלנה ואם לא יקבלנה שתחזור לו דשאני התם שנתקיימה המתנה לשני ונעשית מחשבתו של נותן שיצאה מתחת ידו ובאה ליד המקבל דבהכי מיירי התם שבאה כבר ליד מקבל מדפריך ליה מדרבה בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר אחר שבאה מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא אי איפשי בה לא אמר כלום הילכך כיון דכבר נתקיימה מחשבתו ובאה המתנה ליד מקבל נסתלק ממנה הנותן וכי קאמר הלה אי איפשי בה הוי הפקר וכל הקודם בה זכה בה אבל בנדון זה לא נתקיימה המתנה מעולם ולא יצאו מרשות ראובן שעה אחת [על כן יראה לי בנדון זה שזכתה דינה בכל נכסי ראובן חוץ מן השטרות ומן השטרות תגבה כתובתה אחר שתחלוץ או יחלקו השטרות לפי התקנה]