תשובות הרא״ש · כלל ס״ט סימן ו׳ (ג׳)

ועוד דלא מהימנינן ליה לראובן במה שאומר שלא היה בידו משל שמעון כדי להוציא מלוי וזה שנתן לו אדרבא אמרינן שיפה דקדק ואלו לא היה בידו משל שמעון לא היה נותן ללוי והא דאמרינן דכל דבר הנעשה בטעות אינו כלום היינו היכא שידוע שנעשה בטעות כמו גבי אסמכתא וכן בב"מ (ל"ה) גבי ההוא דאפקיד כיפי גבי חבריה דשומא בטעות הוא וכן קנין בטעות דחוזר בסוף פ"ק דגטין גבי הנהו גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי וקני מהדדי ובתר הכי קאמר דחד מינייהו עביד חושבנא בין דידיה לנפשיה ולא פש גביה ולא מידי ופר"ח ור"ת דמיירי כגון שהודה לו חבירו או שהיה הדבר ידוע בעדות ברורה דלא פש גביה מידי אבל מנפשיה לא מהימן למימר טעיתי במה שהודיתי ואף על גב דאית ליה מגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי משום דמילתא דלא שכיחא הוא שיטעה אדם אדרבה הוא מדקדק יפה קודם שיוציא מתחת ידו וכן משמע מהא דתניא בשבועות פרק שבועת הדיינין (מ"א) מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ובפ"ק דב"ב (ו’) מפרש טעמא דכל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי דמי ואמאי לא מהימן לומר אין לך בידי שטעיתי שהייתי סבור להיות חייב לך ואיני חייב לך כלום במגו דאי בעי אמר פרעתי אח"כ אלא ודאי לא מהימנינן ליה במגו ובשבועה דאפילו קודם שיודה ידקדק אם חייב לו כ"ש קודם שיוציא המעות מתחת ידו אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.