תשובה יקבל החכם הנכבד את תשובתו הוי יודע כי נהגו בכאן בטוליטולה אף על פי שכותבין בשטרות או למוציא שטר זה יהודי או גוי שאין מוציא השטר גובה בלא הרשאה או כתיבה או מסירה שיעשה לו המלוה וכן מסתבר מדכוללן יחד יהודי או גוי וגוי דבר פשוט הוא שאינו יכול לגבות בו אם הוציא השטר שאין העדים יכולין לזכות לו דאין זכיה לגוי כדאמרינן בפרק איזהו נשך (ע"א) קטן דאתי לכלל שליחות אית ליה זכיה גוי דלא אתי לכלל שליחות לית ליה זכיה וכיון דלית ליה זכיה אם כן אין העדים יכולין לזכות בשבילו שיוכל לגבות החוב אם השטר יוצא מתחת ידו ומה שרגילין לכתוב בשטרות או גוי אינו מועיל כלום אף על גב שלישראל מועיל כי העדים זוכין לו שלא בפניו מכל מקום כיון שכוללם יחד ישראל או גוי מדהא ליתא הא נמי ליתא זו היא סברא למנהג שנוהגין פה שצריכין הרשאה או כתיבה ומסירה ועוד אני אומר אף אם מועיל זה התנאי שיוכל לגבות בו כל מי שהשטר יוצא מתחת ידו דכל תנאי שבממון קיים מכל מקום תנאי זה אינו אלא במקום הרשאה או במקום כתיבה ומסירה כיון שידוע שעיקר הממון הוא של המלוה ולא עשה תנאי זה אלא שלא יצטרך להרשאה אם ירצה לעשות שליח לגבות החוב ואם ירצה למכרו לאחר שלא יצטרך כתיבה ומסירה אלא ימסור לידו השטר ויגבה בו וכיון שאותו שמוציא השטר הוא בא מכח המלוה אמו של היורש הרי היורש במקום אמו ומחל השטר לעצמו שהוא היורש את אביו ועומד במקום אביו דקיימא לן המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל וכיוצא בו בזה מצינו בכתובות בפרק הכותב (פה) קריבתיה דרב נחמן זבינתא לכתובתה בטובת הנאה איגרשה ושכיבה אתו לקוחות וקא תבעו לברתה אמר רב נחמן ליכא מאן דליסבא עצה שתחול כתובה דאמה לגבי אבוה ותהדר ותירתה מיניה וזהו אם היה טוען המוציא את השטר שאם היורש מסרה לו השטר והוא אינו צריך כתיבה מאחר שכתוב בשטר לכל מוציא שטר וכ"ש עתה שטוען המוציא השטר שהוא הלוה הממון ההוא ועשה השטר בשם המלוה ההיא דטענה גרועה היא דאין אדם מלוה מעות לראובן ועושה השטר בשם לאה אשת ראובן דכל הממון הנמצא ללאה הם נכסי מלוג וראובן אוכל פירות ואם מתה יורשה ואפילו אם אמר בשעת ההלואה לראובן המעות הללו שלי הן ואני מלוה אותם לך בשם אשתך ואפילו בפני עדים אמר לו אפילו הכי אינו מצוי שאדם יעשה כך שהוא חושש שמא ימותו העדים או ישכחו הדבר ויחזיר ראובן בממון הילכך טענה גרועה היא ולא מהימן נמי במגו דאי בעי אמר מסרה לי השטר כדאמרינן בטענת סיטראי נינהו דאע"ג דטענה גרועה היא נאמן במגו דלא היו דברים מעולם וכן הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא שיכול לטעון עד כדי דמיהן במגו דלקוחין הן בידי דאלו היה טוען אמך מסרה לי השטר היה מוחל לעצמו כמו שכתבתי לעיל וכל שכן דאין לו עדים שאמר בשעת ההלואה שהמעות היו שלו הילכך אין בדבריו כלום ובית דין יקרעו השטר.
תשובות הרא״ש · כלל ס״ח סימן ז׳ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
