ומה שכתבת וזה לשונך עתה יודיענו אפי' אם לא הגיע השטר לידו והביא עדים והעידו בעל פה וכי לא תתקיים המתנה בידו והרי לא קנה המקח או המתנה באותו שטר כי אותו שטר לראיה בעלמא הוא אבל קנאו בחליפין או במעות כאשר מספר השטר מה לנו שיגיע השטר לידו או לא יגיע אלא אם נאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ולא הגיע לידו עכ"ל הא מילתא דפשיטא היא אם באו עדים בעל פה והעידו שראו המתנה שהקנה אותו למקבל בקנין סודר שהמתנה קיימת אפי' אם לא נכתב לעולם שטר עליה דקרקע נקנית בחליפין והשטר שכותבין אינו אלא לראיה בעלמא שאם ימותו העדים או ילכו למדינת הים שיראה שטרו שמעידין העדים שראו המתנה כ"ש אם באו העדים בפנינו ומעידין על המעשה דעדיף טפי ולא שייך שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר כיון שהשטר אינו אלא לראיה בעלמא ובלבד שיעידו העדים שראו הקנין ושלא היה שום תנאי במתנה אבל אם יעידו בסתם ראינו הקנין אבל אינם זכורים אם היה בו תנאי הייתי מצריך להראות השטר אולי תנאים כתובים בו ולכך הוא מערים להצניע השטר ולהביא העדים.
תשובות הרא״ש · כלל ס״ח סימן כ״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
