תשובות הרא״ש · כלל ס״ז סימן ב׳ (ב׳)

תשובה יראה שטענת היורשים טענה היא כי פסיק רי"ף המוציא כתב ידו של הלוה על המלוה יכול הלוה לומר פרעתי ולא מצי היאך למימר כתב ידך בידי מאי בעי לפי שאין אדם נזכר כל כך אם נתן כתב ידו לחברו כמו שהיה נזכר אם מסר שטר לידו כי שטר נעשה בעדים ואית ליה קלא וזוכר ממנו אבל אינו זוכר כל כך אם מסר לו כתב ידו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בחיבורו שיכול לומר פרעתי ואינו גובה מן היורשין ואעפ"י שכתב רשב"ם ז"ל בפרק גט פשוט (קע"ו) שאינו נאמן לומר פרעתי ראיתי רבותי דנין כדברי רי"ף דאין להוציא ממון כיון דאיפליגו רבוותא ואם היה אביהם קיים היה נשבע שפרע והיורשים פטורים בלא שבועה שלא נתקנה שבועת היסת אלא בין טוען לנטען אבל לא על היורשים והא דנשבעין יורשים שבועת יורשים שלא פקדנו אבא היינו כשבאים יורשים לגבות בשטר שהניח להם אביהם דאלו היה אביהם קיים היה אומר לו הלוה אשתבע לי דלא פרעתיך ועתה היורשים צריכים לישבע שאין יודעים ששטר זה פרוע מאחר שבאין להוציא ממון אבל להחזיק מה שבידיהם אפילו שבועה לא בעי אבל מחרימין סתם במעמד היורשין שכל מי שיודע בממון זה אם פרוע הוא שיודה ואם אינו פרוע שיעיד וגם היורשים יאמרו אם יודעים שאינו פרוע.