תשובה יראה לי שמקח זה נעשה בלא קנין כי לא היה כאן אלא דברים בעלמא ויכול שמעון לחזור בו ואף על פי שנתן משכון ביד שליש בשביל זה לא נגמר המקח חדא דמעות אינן קונות כדאמרינן בפרק אותו ואת בנו (פ"ג) אהך דתני במתניתין בארבעה פרקים הללו משחיטין את הטבח בעל כרחו אפילו שור שוה אלף דינרים ואין ללוקח בו אלא דינר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח ופריך בגמרא והא לא משך ועוד אפילו אי מעות קונות נתינת משכון אינו קונה דנתינת משכון לא חשיב כנתינת מעות כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (ח’) אמר רבא אמר רב נחמן התקדשי לי במשכון ונתן לה משכון אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן ואם שמעון משך את הפרה מחיים לקנותה אם תהיה טרפה או הגביה את הבשר אחר שנשחטה אז ודאי קנאה ולא מצי מהדר ביה ולא הוי אסמכתא ולא דמי לאם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי דהתם גזים והכא לא גזים ואפילו אם תאמר דהכא נמי גזים דשמא קנה את הטרפה יותר מכדי שוויה כדי שישחטנה מכל מקום כיון שהתנה שמעון תן לי כך וכך אדעתא דבעי למקני גמר ומקני כדאמרינן בפרק במה מדליקין (ל"א) מעשה בשני בני אדם שהמרו זה בזה ופי' רבינו תם דלא הוי אסמכתא דאגב דבעי למקני גמר ומקני והכי אמרינן בסנהדרין בפרק זה בורר (כ"ד) גמרא דאלו הן הפסולים אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
תשובות הרא״ש · כלל ס״ו סימן ט׳ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
