תשובות הרא״ש · כלל ס״ו סימן ז׳ (ב׳)

תשובה יראה לי כיון שהלוה ראובן לשמעון וללוי בשותפות נעשו אחראין וערבאין זה לזה והיה ראובן יכול לתבוע כל החוב מאיזה מהם שירצה והנה תבע את שמעון ונשבע ראובן שאמר לו שמעון שהרויחו [חמש מאות זהובים ופרע לו מהם חלקו חצי הריוח שהוא מאתים וחמישים זהובים חצי כל הריוח שהוא ת"ק חמש מאות זהובים נשבע ראובן שכך אמר לו שמעון שהרויח] הרי נסתלק ראובן משמעון ולוי שפרעו לו חובו מדעתם על פי מאמר שמעון שאמר ראובן שכך וכך הרויחו במעותיו ומה שטוען לוי שאנוסים היו מחמת שהיה לראובן שטר חוב של אלפים זהובים עליהם ולא נכתב בו פרעון של האלף שפרעו וגם היו יראים מהקנס של השלטון לאו טענה היא כיון שלא מסר מודעא בפני עדים קודם שפרע ולא דמי להנהו גינאי בפ"ק דגטין (י"ד) דאמר דקנין בטעות חוזר כמו שפירש ר"ח ז"ל התם דמיירי שהודה חבירו שטעה בה דאי לא תימא הכי היאך היה נאמן לומר טעיתי כיון שכבר הודה לו בחשבון וגם הקנו זה לזה אלא מיירי שהודה לו חבירו אלא שרצה לזכות בשביל הקנין אף על פי שטעה ולהכי קאמר כיון שהודה שטעה הקנין אינו מועיל דקנין בטעות חוזר אבל בנדון זה שראובן אינו יכול לידע אם טעה שמעון אם לאו לאו כל כמיניה דשמעון לומר טעיתי והחזר לי מה שנתתי לך אדרבה נאמר אלמלא דקדק ועמד על החשבון יפה לא היה נותן לו ומה שאמר לוי שמחמת אנס נתן לו כבר כתבתי דלאו טענה הוא כיון שלא מסר מודעא אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.