תשובות הרא״ש · כלל ס״ו סימן ו׳ (ב׳)

תשובה אמת הדבר כאשר כתבת מה שאמר ראובן בפני לוי לעדים שיזכו לשמעון בחיוב שמחייב עצמו לוי לשמעון ושימסרו השטר ליד יהודה התנאי הוא קיים כאלו התנהו לוי והעדים לא זכו לשמעון אלא כפי שנאמר להם בפני לוי והדברים מוכיחין שהוא אמת כמו שטענו שבפיוס ראובן חייב לוי עצמו לשמעון ועל מנת שיעשה לו ראובן דברים אחרים ולדעת כן צוו לתת השטר ביד יהודה שיהא נאמן ושליש ביניהם כאשר יתבאר לו שקיים ראובן ללוי את אשר נדר לו אז יגמר החוב שחייב את עצמו לשמעון ואז ימסור הוא את השטר וכל זמן שלא יתברר לו שקיים ראובן ללוי את אשר נדר לו שיעכב השטר ולא יגמר החיוב שחייב עצמו לשמעון כן מוכיחים כל הדברים וכיון שנאמר לעדים שיתנו את השטר ליד יהודה בודאי גם הקנין היה על דעת כן שבנאמנותו של יהודה יהיה הדבר תלוי כאשר יתבאר לו שקיים ראובן ללוי שאז יגמר הענין והראיה כאשר כתבת ועתה שאומר יהודה שאם היה השטר בידו שהיה נותנו ליד שמעון ישאלוהו הדיינים למה היה נותנו לשמעון אם יאמר שברור לו שקיים ראובן ללוי את אשר נדר לו ישאלו ללוי מה הוא אומר אם הוא מודה לדברי יהודה הרי נגמר הקנין ונהי שנתבטל הקנין על פי התקנה מכל מקום מלוה על פה היא ואם יכחיש לוי את יהודה ויאמר שלא קיים לו ראובן את אשר נדר לו ישבע לוי להכחיש את יהודה ואם יהודה אינו אומר שברור לו שקיים ראובן ללוי את אשר נדר לו אפילו מלוה על פה אין כאן וגם שבועה אינו חייב כיון דאין אדם טוען עליו טענת בריא.