תשובות הרא״ש · כלל ס״ב סימן א׳ (ב׳)

תשובה יראה כיון שמת ראובן המרשה בטל שליחות שמעון המורשה ואינו יכול להוציא מיד לוי כלום דפסקינן בפרק מרובה (ע’) שליח שוייה וכיון שמת המשלח בטל שליחות השליח דאדם שמינהו אפוטרופוס בחייו על נכסיו ומת אינו אפוטרופוס על נכסי יתומים אלא בית דין ימנו להם אפוטרופוס דהא דתנן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים היינו שמינהו סמוך למיתתו להיות אפוטרופוס כי דבר ידוע הוא ומצוי הוא דאדם מאמין נכסיו לאחד ואינו ירא שיעשה לו עול לפי שהוא ירא ממנו וגם אדם בקי ומכיר בנכסיו וירגיש אם יעשה לו עול אבל אינו נאמן בעיניו להשליטו על ממון יורשיו הלכך בנדון זה כיון שאינו אלא שליח בטל השליחות כשמת המשלח ואם היורשים גדולים הם יבקשו להם שליח לפי דעתם ואם הם קטנים בית דין ימנו שליח הגע עצמך אם מכר ראובן ליהודה התביעה שיש לו על לוי ונודע הדבר ללוי פשוט הוא שלא יתן לוי למורשה כלום והוא הדין נמי אם מת שכבר פקע כח המרשה ונפל הממון לפני היורשים שבטל השליחות דאמרינן בפרק הגוזל קמא (ק"ד) רבי אבא מסיק זוזי ברב יוסף בר חמא אמר ליה לרב ספרא בהדי דאתית אייתינהו ניהליה כי אתא אמר ליה רבא בריה מי כתב לך התקבלתי אמר ליה לא אמר ליה א"כ זיל לכתוב לך התקבלתי הדר אמר אף על גב דכתב לך התקבלתי לאו כלום הוא דלמא אדהכי והכי נח נפשיה דר' אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דרבי אבא לאו כלום הוא אלא זיל וניקנינהו לך אגב קרקע אלמא [דוקא] היכא דאקני ליה אגב ארעא לא חיישינן אם מת (היינו) לענין אחריות הדרך אם נאנס כיון דאקנינהו ניהליה אגב ארעא מהני התקבלתי דידיה אפי' אם מת כאלו בא ליד ר' אבא מחיים אבל [בלא אקני ליה באגב] היכא דמית ודאי בטל השליחות ולא יתן הממון אלא ליד היורשים וכיוצא בזה אמרינן ספ"ק דגטין (י"ד) הולך מנה לפלוני ומת המשלח אם בריא היה המשלח ומת מקבל בחיי נותן יחזרו ליורשי משלח דכיון שמת משלח קודם שבא הממון ליד המקבל בטל השליחות ונפל הממון לרשות היתומים וכן הדין בנדון זה שנפל הממון לרשות היתומים היורשים ובטל השליחות ודוקא בודאי ידוע שמת אבל בקול בעלמא לא מפקינן מחזקת קיים והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל