תשובות הרא״ש · כלל ו׳ סימן ד׳

המלך צוה בכתבו שיפרעו הקהל אלף זהובים בענין שכל מי שיש לו מאה ועשרים זהובים יפרע ח' זהובים והחסר לתשלום האלף זהובים יפרעוהו כל מי שיש לו יותר ממאה ועשרים זהובים כל אחד כפי ממונו ובררו ג' אנשים לחלק ח' ח' זהובים על מי שיהיה לו ק"כ זהובים ויש אנשים שלא הוטל עליהם שום דבר בפנקס של שמנה שמנה זהובים אלא שכתבו שלא היו יודעים לאותם אנשים הסכום הנזכר וכתבו שמם חלק ומחלקין מותר המס על מי שיש לו יותר ממאה ועשרים זהובים הטילו עליהם ממנו כפי הנראה להם והן טוענין שאין להם לפרוע אשר שמו עליהם לפי שפטרום הראשונים והמלך פוטר למי שאין לו ק"כ זהובים וכיון שנשבעו להראשונים ולא הטילו עליהם שום דבר פטורים מן הכל והקהל טוענין שהראשונים לא פטרום אלא שאמרו שלא היו יודעין להם ממון והאומר לא ראיתי אינה ראיה ואם הם לא ידעו האחרים ידעו ועוד שהראשונים שכתבו שלא ידעו היו שלשה והאחרים שידעו שיש להם ממון לפי שהטילו עליהם היו מאה (ס"א שמנה) או יותר ואחרי רבים להטות אפילו אם היו פוטרים אותם הראשונים מכל וכל וכתב המלך אינו פוטר למי שלא ידעו לו הראשונים ממון אלא למי שאין לו וכיון שהעידו שמנה אנשים שיש להם ממון אחר שנשבעו שבועת התורה וכתב המלך מחייב למי שיש לו חייבין לפרוע גם השמנה זהובים שבכלל מאתים מנה ואפילו אם לא היו מחייבין אותן או מי שלא חייבו לא יפטרו בשביל זה עד שישבעו שאין להם הממון שהמלך מחייב עליו המס יורנו רבינו עם מי הדין ואם חייבין לפרוע גם השמנה זהובים כפי טענת הקהל ואם חייב לישבע מי שלא הטילו עליו לא אלו ולא אלו אלא שכתבוהו הראשונים בספק כמו שנזכר אחר שתתיעץ עם יודעי ענין המס כי יש ערבו' מחלוקת בין הקהל על זה ושלום רב לך ולכל אוהביך.