תשובות הרא״ש · כלל נ״ה סימן ט׳ (ג׳)

ואני אומר אף לפי דקדוקו אי אפשר לפרש כן דקדוקו דאם כן מאי האי דקאמר זולתו אם הזוכה בירושתה רוצה לומר אף למי שנתנה לו במתנה אם כן האי זולתו מפיק בעל שאינה יכולה ליתן לו דאי אפשר לפרשו בענין אחר אלא על כל פנים האי הזוכה בירושתה ירושה ממש קאמר שלא תוכל האשה לשנות התקנה ולתת הממון למי שאינו ראוי לירש ולפי שהוא לשון ירושה ממש הוצרך לכתוב זולתו לפי שהבעל קרוב לירש מן הכל והפקיעו ממנו הירושה ונתנוה למי שראוי לירש לאחריו לכך כתבו זולתו הזוכים בירושתה וראויין לירש אחריו ואין לפרש בין הבעל ובין הזוכים בירושתה זולתו כלומר חלוקה זו שאמרנו שיחלוקו הבעל והזוכין במתנתה היינו זולתי כשנתנה לבעל דאז אין דין חלוקה לפי שהכל שלו חדא דאם כן הלשון חסר הרבה דהוה ליה לפרושי זולתי אם נתנה לבעל שכן דרך החכמים המתקנים לדורות לפרש דבריהם ולא להוציא ברמז דבר שכל התקנה תלויה בו ועוד האי זולתו למאי נצטרך פשיטא אם נתנה לו הכל שלו לפי דבריך הלכך לא מעיילינא פילא בקופא דמחטא לעבור על דברי תורה ולעקור התקנה וכן מוכיח הלשון שאחר כך דזולתו אלשון ירושה קאי דכתב בתר הכי ויסוב חצי הנזכר ממנו שהיה לו ליורשו מן הדין לאשר יהיה לו דין קדימה בירושתה משאר יורשים אם היה הוא נפטר בחייה הרי זה הלשון פירש לזולתו כאשר פירשנוהו וזה ביאור מוכיח ומבורר דהזוכין בירושתה בירושה ממש איירי ואין לה כח ליתן מאומה ובדבר הזה תהיה התקנה שרירא וקיימא ולא תצטרך להסתלק ממנה בתיקו נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.