תשובות הרא״ש · כלל נ״ג סימן ה׳

ילמדנו רבינו בהא דפליגי רבי מאיר ורבנן בריש פרק החולץ בנשא מעוברת חברו או מינקת חברו ופסקו רבוותא כרבנן דאמרי ולכשיגיע לכנוס יכנוס משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דרבא ומר זוטרא קיימי כרבנן דאמר רבא ולדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפרוש ורבא מוקי נמי לדרבי מאיר בשיטה ואף על גב דאביי דחי לה הא קיי"ל כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם וסוגיא דשמעתין התם נמי כדרבנן דבעיא מי עביד רבנן תקנתא לכהן או לא והא דאמרינן בפרק אעפ"י (נ"ז) הלכה כרבי מאיר בגזרותיו [דוקא בגזרותיו] אבל לא בקנסותיו והשתא מיבעיא לי אי אית לה כתובה או לא ואת"ל אית לה כתובה [מצי גבי מיניה כתובה לאלתר מכי גרשה לה וכשיגיע זמן החזרה] מצי למימר לא בעינא ליה ואי בעית לה כתוב לה כתובה אחריתי או דילמא כתובה תליא וקיימא עד זמן החזרה אי בעי כניס לה ואי לא בעי ליה הפסידה כתובתה והריני מציע לפניך סברתי ואתה תאיר עיני בהלכה זו נראה לי דאית לה כתובה ולא דמיא לשניות דאין להן כתובה כדתנן בפרק יש מותרות (פ"ד) ובפרק אלמנה ניזונית (ק’) משום דשאני שניות שאין להן היתר אבל מעוברת דאית לה היתר לכשיגיע זמן לכנוס לא קנסו אותה חכמים בכתובתה ולרבי מאיר ודאי כיון דאין לה היתר ודאי אין לה כתובה דומיא דשניות ודוקא מנה ומאתים אבל תוספת יש לה דומיא דשניות כדאמרינן בפרק אלמנה ניזונית (ק"א) אבל לרבנן כיון דאית לה היתר אית לה כתובה [אפילו מנה ומאתים וכיון דמכח דאית לה היתר אית לה כתובה] לא מציא למיתבע כתובה עד שיגיע זמן היתר החזרה ולא בעי איהו וכניס לה אבל כל זמן האיסור מצי איהו אמר בעינא לה לכשיגיע זמן החזרה והוא רוצה לכנסה והיא אינה רוצה תפסיד כתובתה כגון מורדת אף על גב דמורדת אגידא ביה והא לא אגידא ביה מכל מקום כיון דאין לה כתובה אלא משום דיש לה היתר וכשהגיע זמן ההיתר היא מורדת מלינשא לו אין לה כתובה וטעמו של דבר כיון שלא הצריכוהו חכמים לגרש אלא להפרישו מאיסור עד שיגיע זמן ההיתר גם הכתובה תלויה ועומדת עד שיגיע זמן ההיתר כמו שבארנו.