תשובות הרא״ש · כלל נ״א סימן ב׳ (ה׳)

ועוד כתבת וז"ל ועוד ההיא דגטין (כ"ז) הא איכא דשוירי מתא דעל רכיס נהרא והכא ליכא מידי זה לא הבנתי כלל לכך לא יכולתי להשיב כי ההיא דשוירי מצריך רבא לבדוק משום דהוחזקו ושכיחי שיירתא והכא לא הוחזקו ורב הונא קאמר חיישינן לתרי שוירי ורבה קאמר אם הוחזקו בעיר חיישינן לתרי שוירי ואם לא הוחזקו לא חיישינן כלל ועוד כתבת דרי"ף ז"ל כתב דבעי תרתי לטיבותא לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שיירתא לדבריך תיקשי לרי"ף ז"ל דידיה אדידיה שהרי פסק ביבמות הלכתא כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ובתוספות הוכיחו דעל כרחין מיירי דשכיחי שיירתא ולא הוחזקו תרי יצחק כאשר כתבתי לך במכתב הראשון ורי"ף לא פסק בהדיא אלא כך כתב וז"ל הא מילתא כיון דלא איפסקא בהא הלכתא בהדיא עבדינן לחומרא ולא מהדרינן גט (מדומה) [לזמן מרובה] אלא במקום שאין השיירות מצויות [אבל במקום שהשיירות מצויות] לא מהדרינן ואף על גב דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר כלישנא בתרא דרבי זירא ונראה מתוך דבריו שבגט דאפשר לבעל לכתוב גט אחר אמרינן דעבדינן לחומרא אבל בפלוגתא דאביי ורבא דאי חיישינן לתרי יצחק צריכה להתעגן כל ימיה פסק דלא חיישינן לתרי יצחק דהרבה חשו חכמים לתקנת עגונות והתירוה בעד אחד בעד מפי עד וע"י אשה ואשה מפי אשה מפי עבד מפי שפחה ומפי עצמה וכל פסולין דרבנן כשרין לעדות אשה ואפי' פסולין דאורייתא אם מסיחין לפי תומן ואפילו שמע מן התינוקות הרי אנו הולכין לספוד ולבכות ולקבור איש פלוני משיאין את אשתו ומעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול ומעשה באחד שעלה לראש ההר ואמר פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שום אדם והשיאו את אשתו ושוב מעשה בצלמון שאמר אני פלוני בן איש פלוני נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו ופריך בגמרא (יבמות קכ"ב) ודילמא צרה הואי ומשני התם תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין ופרש"י והאי נמי כשעת הסכנה דמיא כי צריכה להתעגן כל ימיה אם לא תאמינו ובירוש' איכא מ"ד מצאו בשטר כתוב איש פלוני מת או נהרג משיאין את אשתו הרי אתה רואה שכמה קולות הקלו חכמים משום תקנת עגונות וגם סמכו על זה שמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דייקא ומינסבא לכך לא רצה רי"ף ז"ל להחמיר בכאן וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר ועוד אני אומר דאתתא דא לכו"ע שריא כי נמצאו הרוגים ואין דרך (המוצאים) [הרוצחים] לעמוד על אם הדרך (ולעמוד) [ולהרוג] אלא מוליכין אותם למקום ייחוד והורגין אותם ואין לדבר אלא מקומו ושעתו ואנו תולין אלו האנשים הלכו שמה ומצאום רוצחים שמה והרגום הילכך לא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו ואינו קרוי שיירתא מצוי אלא בשווקים היכא דמזבני כיתנאי או בי דינא דרב הונא שהכל באים לדון ושלום לה"ר ברוך.