תשובות הרא״ש · כלל מ״ז סימן א׳ (ג׳)

ומשעת ראייתה עד שתטבול יש לה להתרחק קצת מבעלה בדברים [שאפשר] כי התורה אסרה ייחוד של כל העריות וגם נדה היא בכרת כשאר העריות אלא שהדבר קשה ליזהר מייחוד אשתו נדה ומצאו רמז במקרא להתיר ייחוד נדה ודרשו סוגה בשושנים ובשביל שמתייחד תמיד עמה עשו גדר וסייג שיזכור נדותה ואמרו שלא יאכלו על שלחן אחד בימיהם ששלחנותיהם היו קטנים לכל אחד שלחנו והאידנא שכל בני הבית אוכלין על שלחן אחד אוכלת עמו על השלחן אבל יעשה קצת היכר וישים קנקן על השלחן ביניהם ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה ולא יקבל שום דבר מידה אלא תניחנו לפניו והוא נוטלו ולא תביא [נ"א תשפוך] לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו ולא תמזוג לו הכוס ולא תציע לו המטה בפניו אבל שלא בפניו מצעת ולא ישכב במטתה אפילו אינה בה