תשובות הרא״ש · כלל ל״ט סימן ג׳ (ב׳)

תשובה חוב שחייב הבעל לאשה כמו נכסי מלוג הם והיא מנחת החוב ביד בעלה כל זמן שהיא רוצה וכשתרצה תגבנו וילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות דכל הנכסים הנמצאים לאשה היאך שבאו לידה בירושה או במתנה כולם זכה הבעל בפירותיהן ולא דמי להא דאמרינן בפרק חזקת הבתים (נ"א) נתן שדה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות דהתם נתן לה אחר שנשאה ובעין יפה נתן לה שלא ישאר לו בו כלום אבל מתנה שכותב לה בכתובתה קודם שנשאה הוי כמו אחת משלש שדות שהכניס לה שום משלו אלא שאותם נקראים שעבוד כתובה וכתוב זה שיש לה יפוי כח יותר שיכולה לגבותו בכל עת שתרצה ואחר שתגבנו נעשה נכסי מלוג וכן נוהגין בארץ הזאת וכיון דנכסי מלוג אינון אי אפשר למכרן אלא בטובת הנאה אם תתאלמן או תתגרש וכל לגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן הילכך אין תקנה ליפרע ממנה בעודה יושבת תחת בעלה.