תשובות הרא״ש · כלל ל״ה סימן ה׳ (ג׳)

והקשה הר"י ז"ל דבריש נזיר (ב’) מוכיח דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים דקאמר התם לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים מדמוקי ההיא דהאומר אהא הרי זה נזיר כשנזיר עובר לפניו הא לאו הכי לא הוי נזיר אלמא בעי שמואל ידים מוכיחות דאי לא בעי אפי' אין נזיר עובר לפניו נמי דנהי דלא הויין ידים מוכיחות מכל מקום יד לנזירות הוי דטפי משמעותיה לשון נזירות מלשון תענית דאהא משמע דקאי אגופו לשנותו לשם חדש והיינו שיהא נקרא נזיר אבל היושב בתענית אין שמו משתנה ומשני אמרי בזמן שהנזיר עובר לפניו ליכא לספוקי במילתא אחריתי פי' לעולם קסבר ידים שאין מוכיחות הויין ידים ובזמן שהנזיר עובר לפניו אכתי הויין ידים שאינן מוכיחות ומכל מקום מוכח טפי לנזירות מלתענית כיון דנזיר עובר לפניו הילכך ליכא לספוקי במילתא אחריתי כיון דמוכח טפי לנזירות אבל אם היה הדבר שקול לזה כמו לזה לא הוה משוינן ליה נזיר להביא קרבנותיו לעזרה מספק ואפילו ספק נזיר לא הוי דכיון דאיכא למימר הכי והכי הא אמרינן ספק נזירות להקל אבל אין נזיר עובר לפניו דילמא אהא בתענית קאמר והדבר שקול ולא הוי נזיר והשתא כשהנזיר עובר לפניו אף על גב דלא הוי ידים מוכיחות דאכתי דילמא אהא בתענית קאמר מכל מקום הדבר מוכח יותר לענין נזירות ותירץ ר"י ז"ל דודאי ידים שאין מוכיחות כלל סבר שמואל דלא הויין ידים כההיא דהרי את מקודשת ולא אמר לי דליכא הוכחה כלל שקדש אותה לעצמו לפי שהוא מצוי שאדם מקדש אשה לחברו וכן כשאין נזיר עובר לפניו דליכא הוכחה כלל דדילמא אהא בתענית קאמר הילכך פריך שפיר בקדושין (ה’) מהאומר אהא בשאין נזיר עובר לפניו דתרוייהו לא מוכחי כלל והא דקאמר בנזיר לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים הכי קאמר לימא סבר שמואל בכל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אפי' בהנהו דנדרים כשאומר מודרני ממך מופרשני ממך ולא אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך כי היכי דסבירא ליה בשאין נזיר עובר לפניו ומשני דלא דמי דכשאין נזיר עובר לפניו ליכא הוכחה כלל דאיכא למימר אהא בתענית קאמר ולא הוי הוכחה כלל אבל ההיא דנדרים כי אמר מופרשני ממך מודרני ממך אף על גב דלא אמר שאני אוכל לך איכא הוכחה קצת ובכי האי גונא סבירא ליה דהויין ידים והא דמשני בקידושין (ה’) דאמר לי ובנזיר כשנזיר עובר לפניו הוא הדין דאי הוה משכח מידי דאית בית קצת הוכחה הוה משני הכי דהא לא בעי שמואל הוכחה גמורה אלא לא משכח בהו הוכחה ממוצעת והא דקאמר בנדרים אין שמואל מוקים לה למתניתין כרבי יהודה יש ספרים דלא גרסינן אין והיינו כדפרשינן לעיל דשמואל סבר ידים שאין מוכיחות כההוא דנדרים (ה’) הויין ידים אלא דמוקי מתניתין כרבי יהודה מטעמא דמפרש בתר הכי ואפי' לספרים דגרסי אין אמתניתין קאי והכי קאמר אין שמואל מוקי למתניתין דסבר לא הויין ידים מוכיחות כרבי יהודה והשתא ניחא שפיר דפריך בגמרא מאי דוחקיה דשמואל דמוקי מתני' כרבי יהודה לוקמיה כרבנן מאחר דאיהו גופיה סובר כרבנן ומשני מתניתין קשיתיה דמוכח דסברא איהי דלא הויין ידים נמצא שאנו למדים מדברי ר"י ז"ל שאף לאביי דאית ליה בנדרים ידים שאינן מוכיחות הויין ידים מודה בקדושין שאם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי דלא הויין קידושין משום דלא הוי הוכחה כלל והשתא ניחא סוגיא דקידושין (ה’) דכי אמר ליה רב פפא לאביי לימא קא סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים ושני ליה אביי בדאמר לי ואמאי דחיק אביי לשבושי מילתיה דשמואל ולהגיה בדבריו ולאוקומיה דלא כוותיה וכי לא ניחא ליה טפי להעמיד דברי שמואל בהוייתן כמו שיצאו מפיו ויסבור שמואל כמותו אלא ודאי משום דמודי כולי עלמא דבקידושין אי לא אמר לי דלא הוי יד כלל לפיכך הוצרך להגיה דבריו בדאמר לי.