תשובות הרא״ש · כלל ל״ה סימן ד׳ (ג׳)

וכן בכאן בנדון זה יש לדון לפי הענין ולומר דלא הויא הודאה לאסור את בעלה עליה כיון דאיכא למיתלי במידי דלא הויא הודאה כדחזינן בההוא עובדא דשילהי נדרים (צ"א) דתלינן בהיתרא אם איתא דעבד איסורא הוה ניחא ליה דלימות וגם מה שאמר לו רבי משה שיתן גט גם זה אין בזה כלום חדא דלרוחא דמילתא עשה שלא יהא שום תרעומות בנישואין ועוד אין דבריו חשובין הודאה לגבי האשה שהרי הוא לא ידע מזה כלום אם נתקדשה לרבי יעקב דאלו ידע לא היה מקדשה אשת איש הילכך אין בזה משום הודאה והילכך בשביל כל אלו הטענות שראיתי אין נראה לי לאסרה על רבי משה בעלה ולענין עדים שחתמו שקר ששאלת מה עונשן אמרו רבותינו (ב"ק נ"ה) שהשוכר עדי שקר לחברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ובנדון זה ודאי ברע עשו על שגרמו לשארית ישראל שיעשו עולה ושידברו כזב אבל לא יצא הדבר לפעל וגם אין אדם נתפס על צערו שהיה נראה להם שרבי יעקב רצה להכלימם בעדים שקרים ואמרו לו לפגוע בו כשיצא לכך נראה שאינן חייבין כל כך עונש על ככה אלה יהו נדונין בנדוי שלשים יום למען יוסרו השומעים אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.