תשובות הרא״ש · כלל ל״ג סימן ד׳ (ב׳)

מורי שארי יקירי ה"ר אברהם הלוי ז"ל אשיבך דעתי על מי שלא היה נקב בפי האמה אלא סמוך לכיס יש לו נקב ודרך שם יטיל מימיו וגם אין לו כי אם ביצה אחת איכא לספוקי אם הוא מוליד או אם אינו מוליד אם הגיד חלול ועובר הזרע עד פי האמה וחזר לנקב ויוצא אז אינו יורה כחץ אלא שותת ואינו מזריע אבל אם מן הנקב והלאה אין הגיד חלול אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו נקב ואף על פי שאינו מזריע בעמק הרחם אפשר שמתחמם וראוי להזריע מידי דהוה אברזא דחביתא ומכל מקום אין קפידא בזה להתירו בקהל דבין מזריע ובין אינו מזריע ראוי לבא בקהל דגרסי' בפרק הערל (ע"ה) אמר רב יהודה אמר שמואל פצוע דכא בידי שמים כשר אמר רבא היינו דקרינן פצוע דכא ולא קרינן הפצוע תנא נאמר לא יבא פצוע דכא ולא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם ובירושלמי נמי מוכח דכשר לבא בקהל אף על פי שאינו מוליד דהכי איתא תני רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד והוא סריס חמה אתא עובדא קמיה דרבי אמי אמר לה אין ברתי דאת שרי' [ליה] אבל הוי יודע דלא מוליד והוה רבי זירא מקליס ליה דהוה מקיים מילתא על בוריא אלמא אף על גב דאין מוליד ראוי לבא בקהל והא דאמרינן בפרק הערל (ע"ה) ההוא עובדא דאסתתם גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי ומסיק דפסול דלא במקומה לא מבשלה איכא למימר דאסתתם בידי אדם ע"י מכה ומיהו בספר המצות (סי' קי"ח) מפרש סבר לאכשורי לאו על האיש קאמר אלא על הבנים קאי דינא ובדוק מאין הם דבעל האשה אינו מוליד והאיש הלזה כשר לבא בקהל כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.