תשובות הרא״ש · כלל ל״ב סימן י״א (ב׳)

ועוד אין אנו צריכין לכל זה כי אף לדברי רש"י ז"ל תצא כיון שהוציאה שמעון בעידי דבר מכוער ובקלא דלא פסיק כי ההיא שמעתא דרוכל פר"ת ז"ל מתחלה תצא מן הרוכל אם גרשה הבעל דאין לומר תצא מן הבעל דאין אשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בקינוי וסתירה ועוד דאמרינן בפרק האשה רבה (צ"ב) דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן אבל לגבי רוכל הוי קלא דקמיה נישואין וכן פר"ח וה"ג ושוב הוקשה לר"ת בתחלת שמעתתא דרוכל אמר רב ובעדים ופריך רב ששת מהא דתניא הנטען מאשת איש והוציאה ע"י ונתגרשה מתחת ידי אחר אם כנס לא יוציא היכי דמי אי דאיכא (עידי טומאה) [עדים] כי אתא אחר ואפסקיה לקלא מאי הוי ואי בעדים דקאמר רב הוי פירושה עידי טומאה היכי קרי לה קלא כיון (דאין) [דאית] כאן עידי טומאה וההיא דרוכל היוצא פי' הוא ז"ל תצא מן הבעל וכן פי' בשאלתות דרב אחאי (בפרשת פינחס) דבדבר מכוער בשני עדים וקלא דלא פסיק מפקינן בין מבעל בין מבועל ומה שהקשה ואין אשה נאסרת על בעלה אלא בעידי קינוי וסתירה תירצו מורי ה"ר מאיר ז"ל מההיא דפ"ק דכתובות (ט’) בשמעתא דפתח פתוח ולטעמיך קנוי וסתירה אין עדים לא אלא לאו הכי קאמר אין האשה נאסרת על בעלה בעד א' אלא בשני עדים וקנוי וסתירה אפילו בעד אחד ופתח פתוח כשני עדים דמי הכי נמי נאמר אם יש עדים שראו דבר מכוער כשני עדי טומאה דמי דדבר מכוער הוי כפתח פתוח ומה שהקשה מקלא דבתר נישואין גם זה תירץ דהיינו דוקא קול בעלמא אבל בעידי דבר מכוער חשבינן כעידי טומאה ומפקא מבעל והביא ראיה לדבריו דרב דקאמר הכא ובעדים קאמר בפרק בתרא דקידושין (פ"א) דאין אוסרין על הייחוד ומשמע דוקא על הייחוד אין אוסרין הא על עידי דבר מכוער אוסרין ואין לומר דהוא הדין על עידי דבר מכוער אין אוסרין והא דנקט התם ייחוד משום רבותא דרישא דמילתיה דאמר מלקין על הייחוד דאפי' על הייחוד לחודיה מלקין הא א"כ הוה ליה למימר מלקין על הייחוד אבל לא אוסרין אמאי נקט פשע שנית על הייחוד אלא ודאי לומר על הייחוד הוא דאין אוסרין הא על עדות דבר מכוער אוסרין וברייתא דפריך מיניה לרב ואם באו עידי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא פירוש דעידי טומאה היינו עידי כיעור ומשום דמפקינן לה מבעלה בעידי כיעור קרי לה עידי טומאה ופלוגתא דרבי ורבנן ברוכל היוצא היינו בדבר מכוער בקול ופסק בגמרא בקלא דפסיק כרב דמפקינן דוקא בעידי כיעור ובקלא דלא פסיק כרבי אם ראה הבעל דבר מכוער ואיכא נמי קלא דלא פסיק מפקינן וראיתי את מרנא ורבנא מאיר ז"ל פוסק ודן כפי' הזה הילכך בנדון זה דאיכא עידי כיעור וקלא דלא פסיק לכולי עלמא מפקינן מבעל ומבועל אבל רי"ף ז"ל כתב דבעידי כיעור לא מפקינן מנטען אם יש לה בנים ממנו ומבעל לא מפקינן אלא בעידי טומאה ואף לפי דבריו בנדון זה מפקינן כיון דלית לה בנים מן הנטען ורמב"ם ז"ל כתב בספרו דבעידי כיעור תצא ואין לה כתובה הילכך מחויבין זקני העיר לכופו במילי ובשוטי שיוציא רשעה מתוך ביתו וישוב אל אשתו הראשונה ושלום כנפש אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל.