תשובות הרא״ש · כלל כ״ז סימן א׳

מעשה שאירע אבל לאדוני אבי שמת לו ילד בשבת שמונה ימים קודם ראש השנה למוצאי שבת לא התפלל כדין אונן שפטור מן התפלה ומכל המצות ואין לו לברך לא המוציא ולא ברכת המזון ואפילו אם אחרים מברכין אינו עונה אחריהם אמן כדאיתא בירושלמי ואפילו אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ולברך אינו רשאי וגם לא הבדיל וכן יום ראשון בבוקר לא התפלל תפלת הבוקר ולאחר שקברו המת התפלל תפלת הבקר כיון שעדיין לא עבר זמנה וכן הבדיל כיון שעדיין הוא זמן הבדלה למי שלא הבדיל בלילה אבל תפלת הערב לא התפלל כיון שעבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שמן הדין נפטר בלילה מלהתפלל ולמד כל ימי אבלו בחבורים של הלכות אבלות וכן לא נמנע מלישן עם אשתו במטה אעפ"י שאבל אסור בתשמיש המטה מותר לישן עם אשתו במטה וביום ששי ערב ראש השנה לא רחץ כיון שהוא יום ששי לאבלו לא אמרינן ביה מקצת היום ככולו וליל ראש השנה נכנס לבית הכנסת לערבית ומנחה התפללו עמו בבית ולא ישב במקומו כדתניא (מו"ק כ"ג) שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שבת שניה יוצא ואינו יושב במקומו ומיד אחר ראש השנה ישב במקומו כדתניא שבת שלישית יושב במקומו וראש השנה שהוא רגל חשיב כשבעה ימים נמצא שלאחר ראש השנה מיד נכנס בשבת שלישית ונהג מצות שלשים יום עד יום הכפורים אבל כשהגיע יום הכפורים בטל מצות ל' יום כיון שכבר חלו עליו מצות ל' יום אתי יום הכפורים שנקרא רגל ומבטלה.