יראה לי לפי עדויות הללו שמעידין ששמעו מפי גוים שאמרו על ראובן ושמעון (שיראו) ששמעו שנהרגו וגם הרוצח עצמו אומר כן שהרגן שנשותיהן מותרות לינשא דגוי מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה כשאינו מתכוין להעיד כדתנן ביבמות (קכ"א) ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ופליגי אמוראי בגמרא מאי קרי מתכוין אמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות היכי דמי נתכוין להתיר אמר רב יוסף בא לבית דין ואומר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר וכן אמר ריש לקיש ורבי יוחנן פליג עליהו ואמר דאף אם נתכוין להעיד אין עדותו עדות ומתני' דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכוין עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו כי האי דקא אזיל וקאמר מאן איכא בי חסא מאן איכא בי חסא שכיב חסא ואנסבה רב יוסף לדביתהו ותו גרסינן התם מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ובנדון זה יש כמה עדים ששמעו מפי א"י גוים מסיחין לפי תומם שנהרגו ועד מפי עד ואפי' מפי גוי כשר לעדות אשה ואפי' שמע מפי ההורג עצמו כדאמרינן בפרק בתרא דיבמות (קכ"א) ההוא גוי דאמר לבר ישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא בשבתא ואי לא קטילנא לך כפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשיל לי קדירה בשבתא ולא בשיל לי וקטלתיה שמעה דביתהו ואזלא לקמיה דאביי שהיתא תלתא ריגלי אמר ליה רב אדא בר אהבה זיל לקמיה דרבא בריה דרב יוסף ברבי חמא דחריפא סכיניה אזל לקמיה פשטא מהא מתניתא גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו פי' שלא היה נאמן הגוי שהרג פלוני כי לא אמר זה אלא להבהיל ולהפחיד את היהודי כדי שיעשה מאמרו וצוויו הא לאו הכי היה נאמן לומר שהרגו והיהודי ששמע מפי הגוי יבא לבית דין ויעיד ויתירוה וכן בכל הנך עובדא דפרק בתרא דיבמות (קכ"ב) דגוי מסיח לפי תומו נאמן לא משמע שהגוי אמר דבריו בפני ב"ד אלא השומעין דברי הגוי באו והעידו לפני ב"ד וקבלו עדותן והתירו נשותיהן הילכך נראה לי שעל פי עדויות הללו מותרות נשותיהן לינשא אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
תשובות הרא״ש · כלל י״ח סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
