תשובה לכתוב למעלה מה שאמר על דאי לא קנה אני אומר כי הרבה דרכים לאסמכתא וזו אחד מהן וכיון שחתמו על שטר חלק לא גמרו והקנו כי מעולם אין אדם גומר ומקנה אלא למי שיודע מי הוא ומה שאומר שהקהל התפיסו זכיותיהם בב"ד לא אמר כלום ואני אומר שלא התפיסו שום זכות ומה שאמר מנהג הקהל הוא לעשות ההורדה בשם חלק אני אומר שאינו כן ואדרבא אני אומר שמנהג קדמון שהיו מכריזין על החכירות ואחר שהיו מחליטין החכירות היו כותבין ההורדה וחותמין עליה ואם נעשית שום פעם ההורדה בשם חלק היה דרך אקראי [ומ"ש] דאין בעל המכר יכול לחזור אני אומר שהדין עמו אם היתה מכירה אבל לעולם לא מכרו הקהל זה המכר בדרך שיכול הקונה לזכות בו ומה שהביא ראיה לקיים החכירות בשביל טענה שאמרו המעיינים הוציאום על תנאי שלא יוכל לערער על החכירות אני אומר שאינה טענה של כלום לפי שאז לא נתקבצו על ענין החכירות אלא לברור מעיינים וערער החוכר על ברירתם ואומר איני רוצה להסכים על מעיינים שמא יערערו על החכירות שלי והבוררים כדי שיעלה בידם מנוי המעיינים לא הקפידו על זה ואמרו שלא יזיק זה המנוי בענין החכירות ואדרבא אני אומר שטענה זו היא סיוע לדברי שאלמלא שהיה הוא יודע שהחכירות לא היה קיים לא היה חושש.
תשובות הרא״ש · כלל י״ג סימן כ״א (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
