תשובות הרא״ש · כלל י״ג סימן כ״א (ב׳)

וזהו תשובת ר' שמואל הלוי על טענת מורשי הקהל אני שמואל הלוי משיב על תביעות המורשים שאומרים שמפני שנחתם האנז"ל ושם החוכר הניחו חלק מפני זה הוא אסמכתא ולא קניא אומר אני כי אני תמה על דבריהם חדא דאפילו היינו דנין זאת החכירות על פי דיני קנייה לא שייך בכאן אסמכתא דאסמכתא הויא כל דאי כגון משליש שטרו ביד שליש לאחר שפרע מקצתו ואמר בשאר אם לא אפרע תשלום השטר מכאן ועד זמן ידוע יחזיר תשלום השטר לבעליו (ב"ב קס"ח) כגון זה הוא דאי לא קני לפי שהלוה סמך שהיה יכול לפרוע אבל בנידון זה הקהל חתמו ולאחר שחתמוה נתנוהו ביד נאמן הקהל והסכימו כולם שיתנו למי שיצוו עליו המעיינים ואם כן לא שייך בכאן אסמכתא כלל דעל כרחין כולם הסכימו על החכירות ואינך יכול לומר סמכו שלא הייתי אני חוכר כי על כל פנים דעתם היתה ששום אדם מהקהל יחכור אותו ועוד שהתפיסו הקהל לכולם זכיותיהם דהיינו אל אנז"ל ביד בית דין שהם המעיינים והמעיינים לאחר שנתתי הערבים והמשכונות ושאר הדברים שבקשו המעיינים ממני צוו שיכתב שמי בהורדה ונתנה לי ההורדה כי הדבר היה תלוי בהם להוסיף או לגרוע ומפני כל אלו הדברים אומר אני שאין בטענותם ממש בר מדין ומן דין אין אנו לילך בחכירות הקהל אלא כפי מה שנהגו לעולם בחכירות ובזה דבר ידוע שכן נהגו לפעמים רבות להניח השם חלק וכל זה תועלת הקהל כדי שיהא ידוע וחתום מה שחוכרין לו בענין שלא יבקש דברים ועלילות ובזו יש לנו לילך אחר המנהג כי הא דסוף פרק איזהו נשך (ע"ד) דאמרינן התם האי סיטומתא קניא ומורי נר"ו יודע הפירוש ומה שאומרים שלעולם הקהל היו מתרעמים ואומרים שלא היו רוצים החכירות אומר אני אין זו טענה דאין בעל המכר יכול לחזור בו לאחר שנקנה המקח בלא טענה נכונה וכל שכן שלא היו הקהל כולם אלא המבקשים תואנה תדע לך שכן הוא שהרי כשהוציאו המעיינים הוציאום על תנאי שלא יוכלו לערער על החכירות ועוד שבאותו כתב שחתמו לך רוב הקהל אומרים בו בפירוש לאחר עבור זמן החכירות הנה ראיה שלעולם היו הקהל מתרצים ומקיימים החכירות בכתב ובעל פה ולקול התרעומות שיצא אין לחוש כדאמרינן ביבמות ואין לפרשם ומה שאומרים שעל תרעומות הקהל נסתלקתי אומר אני דלא הוי סילוק כל זמן שמשכנותי וערבים ושבועתו בידם והורדה בידי.