תשובות הרא״ש · כלל י״א סימן ד׳ (ב׳)

תשובה יראה כיון שבררו הנאמן לקבל חשבונות לכותבם בפנקס לא חלתה שבועה עליו להפסיד לאותו היהודי הנתפס דשמא ישתדל שיצטרך הגוי להחזיר לו מה שגזל ממנו וצריך לידע כמה גזל משלו וכיון שיוכל לבא לידי הפסד אם לא יגלה לו החשבון לא חלתה עליו שבועה דנשבע לעשות עבירה אין לו לקיים שבועתו דשבועת שוא היא ונענש אם התרו בו למ"ד עקימת שפתיו הוה מעשה והכי אמרינן בירושלמי דשבועות שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה ואוכל והכי נמי אמרינן בפרק שלישי דשבועות (כ"ט) שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא אכלה עובר על שבועת שוא לא אכלה עובר על שבועת ביטוי ומפרש בגמרא (שם כ"ט) אף על שבועת ביטוי דאף ע"ג דקיים שבועתו ולא אכלה אפילו הכי לוקה משום שבועת שוא שמיד כשנשבע לבטל את המצוה נשבע לשוא ויצא שבועה לשקר מפיו ואפי' יקיימנה לוקה משום שבועת שוא הילכך בנידון זה אם אנסו הגוי לישבע אין לו עונש של שבועת שוא ואם היה יכול לישמט מן הערבי ולא עשה יש לו עונש של שבועת שוא וממה נפשך צריך הוא לומר ליהודי לעשות חשבון מה שנגבה תחלה קודם שנתפס ומה שנגבה בסוף אולי יכול להציל מהגוי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.