תשובות הרא״ש · כלל ק״ח סימן כ״ו (ד׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

[תשובה לפי דברי ר"ת שאין שליחות לגוי אפילו לחומרא מותר כיון דאין לגוי שליחות הרי אין הגוי עושה שליחות של ישראל אלא לוה המעות לעצמו וחוזר ולוה לישראל אפי' לרש"י שפי' שיש שליחות לגוי לחומרא היה מתירו דהא דאמרינן דיש שליחות לגוי לחומרא הני מילי היכא דידעינן דעשאו שליח אבל ישראל שנתן משכון לגוי ללות עליו מעות ברבית לא מחזקינן ליה לישראל הלוה ברשע שעשאו שליח לגוי ללות לו מעות מישראל ברבית שהלוה עבר בלא תשיך אלא אמרינן שהקנה המשכון לגוי להיות שלו וגוי קנה משכון בהגבהה או במשיכה וילוה הגוי המעות לעצמו ויחזור וילום לישראל כדי שלא (היה לו) [יהיה איסור לא) ללוה ולא למלוה ועוד אני אומר דלא שייך למימר ואח"כ נודע שהמשכון הוא שלו להפקיע הרבית אפי' אם הוא אחד מחפצי הלוה שהכל מכירין שהוא שלו שמא מחמת דחקו מכרו לגוי ואין הדבר יכול להתברר שהמשכון היה של ישראל בשעה שמשכנו הגוי ואם ירצה המלוה לא יאמין ללוה במה שאומר שהמשכון הוא שלו אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל] (עי' לעיל ס"ג).
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.