ומה שהוא טוען שתקנו הקהל שלא ידונו בעיר אלא ג' אנשים ידועים ושנים מהם היו קרובים לאלו בעלי דינים ונמצא שהוצרך היחיד לדונו בכח תקנת הקהל אינה טענה שהרי בררו הקהל שלשה ולא תקנו שידון כל אחד לבדו ואם היו כל שלשתן קרובים לבעלי הדינין לא היו דנין אותם שהרי עתה כשנמצאו שנים קרובים נסתלקו השנים בשביל הקורבה נמצא שלא בררו הדיינים אלא בדין תורה מיהו בהא איכא פלוגתא דרבוותא יש פוסקין הלכתא כשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין וה"ה אפי' אחד כדמוכח בריש סנהדרין (ג’) ואין חילוק בין אחד לשנים דרב אחא בר איקא דאמר (שם) דמדאורייתא חד כשר סבר כשמואל דאמר כו' והאי דנקט שמואל שנים שדנו דיניהם דין הוא הדין אפילו חד נמי אלא לאשמועינן דאפילו שנים נקראו בית דין חצוף הילכך לא מבטלינן דינא משום שדן ביחיד אלא משום דהוי רבית אם לא היה לו שער ידוע בעיר וגם לא היו לו חטין ללוה ואם בשביל שהכריחו הדיין לא נדוננו כאבק רבית שאינה יוצאה בדיינים דהיינו דוקא היכא שפרע מדעתו ועוד שעדיין לא פרע שהדיין נתן לו שטר של ת"ק זהובים שהיה לשמעון על אחר ומה שכתוב בשטר לדון בדיני האומות ומטעם זה רוצה לומר שיכול ליקח רבית חלילה שמועיל תנאי לעבור על דברי תורה דאיכא התרת רבית דכל אדם ילוה ברבית ויכתוב בשטר לדון בדיני או"ה ואפי' למ"ד (ב"מ נ"א) המתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים הני מילי ליפטר ולהחזיק מה שבידו כגון הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה ועל מנת שאין לך עלי אונאה אבל אם התנה לעבור על דברי תורה מוטב שתנאי הדיוט יהא בטל ואל יעקר אות אחת מן התורה ועוד דאין לפרש לשון זה שהתנו ליקח ריבית אלא לדון לפני אי זה דיין שירצה וכן מוכח לשון השטר דעל הגבייה קאי סוף דבר כללא דמילתא אני רואה לפסוק דין זה כאלו באו עתה לדין תחלה ואם יברר המלוה בעדים שהיה שער יוצא ועומד במקום ההלואה או שהיו לו חטים ללוה בשעת ההלואה שעה אחת או פחות חייב ליתן לו חטים אפילו אם הוקרו חטים ואם לא יוכל לברר ישבע הלוה שלא היה שער בעיר וגם לא היו לו חטים וישלם דמים כפי ההלואה ואם יתחייב לו חטים וההלואה היתה במקום אחד והתביעה במקום אחר והחטים הם יקרים במקום התביעה ממקום ההלואה יתן לו בשווים של מקום ההלואה כי ההלואה ניתנה ליפרע במקום ההלואה כדתנן בפרק בתרא דבבא קמא (קי"ח) המלוה את חברו בישוב לא יפרע לו במדבר והוא הדין שלא ניתנה ליתבע אלא בשווי מקום ההלואה.
תשובות הרא״ש · כלל ק״ח סימן ט״ו (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · She'elot u'Teshuvot haRosh, Vilna, 1881
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרא״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
