תשובות הרא״ש · כלל ק״ח סימן י״א (ג׳)

את אשר תמהת מה יש בין ידיעת לוה לידיעת מלוה ואם אין ידיעה בתחלה ויש בו בסוף מאי איכא למימר והנה כשתדקדק בדבר תמצא שלא כתבתי אלא על היתר המלוה הלוקח רבית ולא על היתר הלוה אני כתבתי שאם נעשה המעשה בדיעבד לא יוכלו בעלי בתים לעמוד בזה אם ימחו בידם מליקח רבית ודאי לכתחלה אסור ללוה ללות על ידי גוי וכן למלוה להלות ולפרש"י שיש לגוי שליחות לחומרא וגם לר"י אם לא היה דעתו שילוה הגוי לעצמו ויחזור וילוה לישראל ועל משכון שיקנה אותו לגוי אמנם אם לא ידע המלוה שלוה הגוי לצורך ישראל לא יאמין אחר כך לישראל אם יאמר לצרכי לוה הגוי יאמר לו המלוה איני מאמינך לעשות עצמך רשע ללות מישראל ברבית ועדים לא יוכלו להעיד בדבר שאותן מעות עצמן [שנתן] לגוי חזר ונתן ללוה שנוכל לומר שעכבו לעצמו ומעותיו הלוה לו הילכך אין בידינו כח לומר למלוה אל תקח רבית מן הגוי וכן ראיתי כתוב בשם ריב"א ישראל שאמר לישראל וכו' והמדקדק בתשובת ר"י ז"ל דמי לחומרא דקתני סיפא דברייתא דהתם יודעין שניהם בדבר ומתכוין ישראל ליטול רבית הבא מכיסו של ישראל ונראה מתוך דבריו שרוצה לומר הבו דלא לוסיף עלה וסברא טובה היא כיון שאינו אלא חומרא בעלמא כמו שמצינו החומרא בגמרא נאסור ולא נוסיף הילכך ללוה איכא איסורא ולא למלוה ודע כי הצרפתים בארצנו נהגו קולא ברבית ומקלו יגיד לו כי אמרו ר"ת אמר דאין שליחות לגוי אף לחומרא וגדולי ארצנו נהגו כמו שכתבתי לאסור בידיעת המלוה כי הלווים לא שמעו לאוסרים מרוב דחקם ואמר לי לבי מה שהתירו למלוה ליקח רבית היכא שלא ידעו מתחלה היינו טעמא שלא יניחו אם ימחו בידם ומוטב שיהא שוגג ואל יהא מזיד ועתה הנה מצאתי טעם להיתר היכי שלא ידע מתחלה ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.