תשובות הרא״ש · כלל ק״ה סימן ב׳

ועוד ילמדנו ראובן שנתן חפץ לסרסור למכרו בארבעה זהובים והלך ומכרו בששה זהובים אם הוא חייב ליתן התוספת לו ומה הדין אם הסרסור אומר לו כשבא החפץ לידו הילך ד' זהובים עבור החפץ אם יכול ראובן לחזור בו אחרי שמשך הסרסור או נימא אדעתא דהכי לא נתנו לידו ונראה דהא בהא תליא ושוב מצאתי כתוב בשם הרשב"א בכתובות פרק אלמנה ניזונית (צ"ח) על ההוא מאן שם לך וז"ל כלומר מי מכרו לך לפי שהיא שלוחם למכור אבל לדידה מי מכרו ומכאן נראה שאין השליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהרשוהו הבעלים למכרו לפי שהוא עושהו שליח להקנות הקרקע ללוקח אבל לעצמו איננו יכול לזכותו ולקנותו דאין אדם מקנה לעצמו שאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים עומד עכ"ל וכן יראה מדברי רש"י שפירש מאן שם לך ממי קבלת מכירה זו לא מבית דין ולא מן היתומים לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומים אבל היכא דשמת לאחרים נפקא מרשות היתומים שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור ע"כ וכן פירשו התוספות מאן שם לך מי החזיקך באותן הנכסים שאין לך אדם שיכול לזכות בקרקע של חברו אם לא מיד המקנה לו ע"כ ואם יכול לחזור בו נראה לדמותו להא דרבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה כו' או לא דמיא כיון שהזכיר לו בהדיא סכום המעות או נימא דילמא טעה המוכר וסבור שכך היה שוה ואדעתא דהכי נתנו לו ואי איכא לדמויי לההיא דהכל לבעל המעות וכ"ש הוא שאין כאן טעות והלוקח נתן דמי החפץ וכיון ליתנו לבעליו או נימא דחוק היה למעות וכיון ליתנו בפחות משוויו.