תשובות הרא״ש · כלל ק״ג סימן ב׳ (ב׳)

תשובה יראה שאדם שכותב בפנקסו כל דבריו בדקדוק כדי שיהא זכור מהם כי אי אפשר לאדם לזכור כל עסקיו על פה ויוכל לישבע על זה ושבועה תלויה בלב כיון שלבו אומר לו שהוא אמת כההיא דרב כהנא ורב אסי (שבועות כ"ו) דאמר ליה רב ואת לבך אנסך ופר"י דאף עונש שבועה ליכא והביא ראיה מפרק ארבעה נדרים (כ"ה) דקאמר התם כשם שנדרי שגגות מותרים כך שבועות שגגות מותרין ומפרש היכי דמי שבועות שגגות כדרב כהנא ורב אסי דכל חד וחד אדעתיה שפיר קא משתבע וההיא דגטין פרק השולח (ל"ה) שאמרה יהנה סם המות באחד מבניה ונענשה התם פשעה ליתן בכד של קמח מה שהופקד בידה כי ידעה שסופה לישבע ובנדון זה נמי אין שום פשיעה ואין עונש אף אם היה נמצא אחר כך כדברי הגוי כי מה יוכל האדם לעשות כי אם לסמוך על כתב ידו כי אי אפשר לזכור כל עסקיו על פה והכי אמרינן נמי גבי עדות בפרק שני דכתובות (כ’) כותב אדם עדותו ומעיד עליה אפילו אחר כמה שנים ואמר רבי יוחנן אעפ"י שאינו זוכרה מעצמו ואעפ"י שיש לדחות שאני התם דאעפ"י שאינו זוכרה מעצמו בלא כתב ידו מכל מקום על ידי כתב ידו מדכר דכיר גוף העדות והכא נמי אם על יד פנקסו להחזיק מה שבידו אין כאן עונש שבועה כלל וכן מההיא דחנוני על פנקסו מוכח שיש לסמוך על פנקסו כמו שכתבתי באותה תשובה ותשובת שאלה שניה יוצאה מכלל תשובה זו הדין אחד לשניהם.