תשובות הרא״ש · כלל ק״ב סימן ג׳ (ח׳)

דע כי אין חילוק דנהי דמכרן מחמת דחקו ואין לו מה יאכל יקירי עליה וחשיבי עליו ולדידיה שוים כל הדמים אם לא היו נותנין לו בהם אלו הדמים [היה מצמצם או] היה לוה מעות ולא היה מוכרן בפחות וגם פירש בשאלתות דרב אחאי דמה שאין לבעל הבית אונאה היינו משום דהלוקח יודע שהם חביבים על המוכר והוי כאלו פי' חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה פי' ומהני עד שתות כדפרישית לעיל הילכך בכל תשמישיו אין חילוק בין מכרן מחמת שאין לו מה יאכל ובין מכרן לצורך דברים אחרים כי סתם בעל הבית המוכר כלי תשמישו אינו מוכרן אלא מחמת דוחק שהוא צריך לדמיהם ולא פליג בין דוחק מרובה לדוחק מועט וגם הלוקח אינו מכיר לצורך מה מוכרן ובכל ענין מוחל האונאה, ושלום אביך אשר בן הרב רבינו יחיאל ז"ל.