תשובות הרא״ש · כלל ק׳ סימן ב׳ (ב׳)

תשובה בך יברך ישראל ותחליף כח [ולאל] דע כי סוגית הגמ' אינה מוכחת כדברי הרמב"ם ז"ל דגרסינן בפ' קמא דבבא בתרא (י"א) אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הדרך ופריך ליה (שם) מברייתא דחמש חצרות דחיצונה משתמשת לעצמה ומשני תנאי היא ורב הונא סבר כרשב"א דאמר כולן משתמשות למבוי ופסק רי"ף ז"ל דלית הלכתא כרב הונא משום דקיי"ל הלכה כר' מחברו ולשון משתמשת לעצמה משמע ברשות זה דהיינו כנגד החצר ומתחלה כשבנו הבתים במבוי היה האמצעי פותח את פתחו בכל מקום שהיה רוצה במבוי ולא היה הפנימי יכול לעכב עליו דסתמא דמילתא כך הוא כשמתחילין לבנות המבוי אין הפנימי יכול לומר לאמצעי תפתח פתחך בסוף ביתך כדי שאשתמש כנגד כל ביתך ואם מעצמו פתחו בסוף או באמצע (מבוי) במה איבד את זכותו אף אם יעמוד כן כמה שנים זו היא חזקה שאין עמה טענה ועוד אם אין לו רשות לפתוח פתח גם אין לו רשות לפתוח חלון למעלה מפתחו דהא לית הלכתא כרב הונא ואם רצה לסתום העליון בכל מקום שיש לו רשות להשתמש הרשות בידו והוה ליה כחצרו וא"כ אין הפנימי יכול לפתוח חלון משום היזק ראייה ועוד אנו צריכין לפרש הפנימי משתמשת לעצמה כמו חיצונה משתמשת לעצמה שפירושו משתמשת כנגד חצרה דוקא ואינה משתמשת עם שאר חצרות כמו כן נמי הפנימית משתמשת [כלומר משתמשת כנגד חצרה לעצמה ואין האחרון משתמש עמה] וא"כ לא מצינו לה זכות אלא כנגד חצרה וכן פי' ה"ר יצחק ז"ל.