תשובות הרא״ש · כלל א׳ סימן א׳ (ב׳)

נ"ל דכיון דמעלה לו שכר שכירות ליומיה ממכר הוא והוי כמו חצר השותפין וגרסינן בפ' המוכר את הספינה בב"ב (פ"ד) אמר ר' ינאי אמר רבי חצר השותפין קונין מקח זה מזה וכ"ש מאינש דעלמא ואם היה צבי שבור או גוזלות שלא פרחו נכנסים לבית היו זוכים בו שניהם כי חצרם זכתה להם והוי כשנים שהגביהו מציאה אבל הקונה מציאה מגנב אחר אין זה דבר הפקר דשייך ביה למימר חצרם קנתה להם דאם נתייאשו הבעלים לרבנן דרבי שמעון (כלים פ' כ"ו וב"ק קי"ד) דאמרי סתם גניבה יאוש בעלים היא הרי קנאה הגנב ואי כרבי שמעון דאמר סתם גניבה לאו יאוש בעלים הרי היא של הבעלים ממה נפשך אינה הפקר ואין החצר זוכה בה ואף אם היתה הפקר כל זמן שהיא ביד הגנב לא קנה החצר עד שתונח על גבי קרקע כדאיתא בפ"ק דב"מ (י"ב) בעי רבא זרק ארנקי מפתח זה ויצאה בפתח אחר ואפקריה ואמר כל דבעי יזכה בו מהו כל אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא אמר ליה רב פפא לרבא ולאו היינו מתני' ראה אותן רצין אחר המציאה וכו' א"ל מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי וכיון דאויר שאין סופו לנוח לא קני כ"ש כשהיא ביד הגנב לא קנאה החצר לכן נראה לי שאין לראובן חלק בה.