תשובות הריב״ש · חלק צ״ג סימן ב׳

תשובה מה שאמרו לך הנשים ההם שהתרתי להן לטלטל נר שהדליקו בו באותה שבת במוחלט להד"ם אבל התרתי להם לטלטלו על ידי תנאי שיתנו מע"ש שיוכלו לטלטלו לאחר שכבה וזה מותר ואפי' בנר גדול וכ"כ הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מן הירושלמי דגרסינן התם אם התנה עליו מותר מה אנן קיימינן אי כר"מ אפילו התנה אסור דקסברי התם דלר"מ כלי המיוחד לאסור אסור אי כר"י נר מאוס הוא כלומר ואין אדם יכול להתנות על דבר מאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש אפילו לא התנה יהא מותר ותרצו דר"ש היא ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסר רבי שמעון אפי' לאחר שכבו דאם התלה עליהן מותר הילכך לדידן דקיי"ל דמוקצה מחמת מאוס שרי בין בנר של חרס בין בנר של מתכת מהני תנאה וכ"כ הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות מהירושלמי ואע"פ שיש לי לדון בהיתר זה כי לא התירו אלא לר"ש בכוס דלית ליה מגו דאיתקצאי אבל לדידן דאית לן מיגו דאיתקצאי דקיי"ל כר"י בנר לא מהני תנאי כי היכי דלא מהני בנוי סוכה אלא באומ' איני בודל מהם כל בין השמשו' ובנר על כרחו בעוד שהוא דולק אסור הלכך אפי' לאחר שכבה אסור משום מגו אלא שכבר הורה זקן. ומה שמטלטלים הנר שלא ע"י תנאי ע"י מעט לחם אם נותנין הלחם בנר בשבת טועים הם שכבר העלה רב אשי בפ' נוטל (שבת קמב:) לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד אבל אם נותנים הלחם מערב שבת אז מותר לטלטלו לאחר שכבה לפי שאין טלטול הנר אסור אפי' בעוד שהוא דולק אלא מפני שנעשה בסיס לדבר האסור דאי משום שמא יכבה מחמת הטלטול דבר שאין מתכוין הוא וקיי"ל כר"ש דאמר דבר שאילו מתכוין מותר לכתחלה אפי' באסור של תורה אלא אסור טלטולו מפלי שנעשה בסיס לדבר האסור כמו שמבואר כל זה בסוף פרק כירה (שבת מז.) ואמרו שם הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשו בסיס לדבר האסור ומפני זה אסור לטלטלן לר"ש בעוד שהוא דולק אבל לאחר שכבה מותר דלית לי' מגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא אבל לדידן דקיי"ל כר"י דאית ליה מוקצה ואמרינן מגו דאיתקצאי כיון שנאסר בטלטול בעוד שהוא דולק מפני שנעשה בסיס לדבר האסור אף לאחר שכבה אסור משום מגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא וא"כ כל שמערב שבת הניחו בנר דבר המותר הרי נעשה הנר בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ומותר לטלטלו כדאמרינן התם ובפרק נוטל (שבת קמב.) שמותר לטלטל הכלכלה והאבן בתוכה ומקשינן והא נעשית בסיס לדבר האסור ותירץ ר"י בכלכלה מלאה פירות עסקינן שנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור וכן מוכיח שם (מו.) בההיא דמוכני דמייתי' התם דבזמן שאין המוכני נשמטת מן העגלה הרי הוא כלי אחד עם העגלה ומותר לגוררה בשבת אע"פ שיש עליה מעות ולא נעשה בסיס לדבר האסור לבד אלא גם לדבר המותר מפני הכלים והאוכלין שיש בעגלה וכן נמי אמרינן התם (מז.) דמטלטלין כנונא אגב קיטמא ואע"פ שיש בו שברי עצים וזהו מפני שהאפר מוכן ונעשה הכנונא בסיס גם לאפר המותר אע"פ ששברי עצים אסורים ועל זה סמכו אותם המניחים מעט לחם בנר מע"ש ולדבריהם גם בעוד שהנר דולק הי' מות' לטלטלו שאל"כ אפי' לאחר שכבה יהיה אסור מגו דאיתקצאי לבין השמשות ומ"מ הי' צריך שיהיה הלחם יותר חשוב מן השמן ולא יספיק מעט לחם כי בכל דבר הנעשה בסיס לדבר המותר ולדבר האסור אין מותר לטלטלו אא"כ הדבר המותר חשוב יותר מן הדבר האסור כדאמרינן התם גבי מחתה באפרה שאם אין האפר מוכן אסור לטלטלו ואע"פ שיש שם קורטי לבונה המותרין ואף אם הם חשובין לשאר האנשים אסור כל שאינן חשובין לבעל הבית וכן מתבאר כל אותה סוגיא שבסוף פרק כירה ובמקומות אחרים ולזה מעט לחם אינו מספיק לזה ועוד שאפי' הי' נותן בה דבר חשוב עדיין אין התר זה ברור לפי שהשמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מן הדבר המותר שנותן בו לפי שהוא צריך לו עתה למצותו בעוד שהוא דולק וא"כ אף לאחר שכבה אסור מגו דאיתקצאי אלא שיש לומר שהרי זה כאלו התנה שיוכל לטלטלו לאחר שכבה ולדעת הרמב"ן ז"ל תנאי מועיל ואע"פ שאין היתרו נראה לי ברור כדאי הוא לסמוך עליו ומה בשעת הדחק אם הוא צורך ברור: