גביר י"א. ראיתי הפרושי"ש שבין הכתות והטענות הכתובות בו שהמלו' בא ליפרע מיורשי הלוה בשטר שיש בו נאמנו' למלוה בין מן הלוה בין מבאי כחו ויורשי הלוה טוענין שישבע המלוה שלא נפרע כלום מן החוב בתקנת חכמים שתקנו הבא ליפרע מנכסי יתומים שלא יפרע אלא בשבועה והמלוה משיב שכיון שיש נאמנות בשטר בין מן הלוה בין מבאי כחו אין לו לישבע שהרי היורשין בכלל באי כחו הם. והיורשין טוענין שאף אם נאמר שנאמנות מועיל ליורשים כשהתנה כן מ"מ בשטר זה אין בו נאמנות מן היורשים שאין יורשים נכללין בלשון באי כחו ודיין דן ופסק שהמלוה פטור מן השבועה דבכלל באי כחו נכנסים היורשין [והיורשין] נסתלקו מפסק דינו לפניך ושאלת להודיעך דעתי בזה:
תשובות הריב״ש · חלק תצ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.